The Borders of Eretz-Israel and the Status of Syria in Rabbinic Literature: Between Text, Land, and Ethnic Identity

הגדרתה ותחימתה של ארץ-ישראל בספרות חז"ל, נושא בעל השלכות הלכתיות מעשיות רבות בתחומים מגוונים, לא עשויה מקשה אחת. יש לדלות אותה, כקונספציות יסוד רבות בספרות חז"ל, מבין מקורות מפוזרים ומפורדים הנבדלים זה מזה לא רק בקווי הגבול עצמם אלא גם בטרמינולוגיה ובדרכי המשגת הגבול והטריטוריה. בתוך תמונה כללית זו חשוב במיוחד קו הגבול בפאה הצפונית, שבה העיסוק העיקרי בספרות חז"ל, כנראה בשל מעבר ריכוז האוכלוסייה היהודית לגליל עם חורבן יהודה במרד בר כוכבא והכפיפות הגוברת לפרובינקיה הרומית סוריה.

בהרצאה זו ברצוני להדגים את התהליכים הטקסטואליים המורכבים אותם ניתן לזהות בספרות חז"ל בעניין זה, אשר מוסיפים לה מימד דיאכרוני. תחילה אדגים את המודלים ההלכתיים השונים הנמצאים במקורות, שהמחקר עד עתה ערבב ביניהם לחלוטין, להגדרת שטחה של פרובינקיה סוריה הרחבה כטריטוריית ביניים בין ארץ-ישראל לחוץ-לארץ. לאור הבחנה זו בין המודלים אציג כמה תהליכים טקסטואליים, המתגלים באמצעות ניתוח פילולוגי עדין של כמה מקורות, בתוך הספרות התנאית עצמה ובמעבר בינה לבין התלמודים. אראה כיצד מועתקות קטגוריות בהגדרת הטריטוריה מהקשר הלכתי אחד למשנהו וכיצד מתפרשים מקורות מוקדמים בנוגע לסוריה על ידי שכבות מאוחרות יותר לאור מודלים אחרים, בדומה לתהליכים שאותם מתכוונת להדגים ידידה קורן.

בולטת במיוחד היא התפשטותו של עיקרון הלכתי אחד בתחום זה, אותו אני מכנה `עקרון הבעלות`, המעביר את המשקל מן הטריטוריה הפיזית-גיאוגרפית אל מחוזות הבעלות האתנית הפרטית. עיקרון הלכתי זה, בעל השלכות מרחיקות לכת באופן שבו נתפסת קדושת הארץ, הופך בהדרגה לעיקרון הדומיננטי בהגדרת טריטוריית סוריה, משפיע באופן משמעותי גם על פרשנותם של מקורות אחרים, ובסופו של דבר בעל השפעה מכרעת על הגדרת ארץ ישראל גופה בתלמוד הירושלמי.