The Shtreimel: Ethnography, Ritual, Law

פריטי לבוש תופסים מקום מרכזי בתרבויות העולם: הם מסמלים מעמד חברתי או השתייכות קבוצתית, יש להם משמעות ריטואלית או מיסטית, ולעתים הם אף מוסדרים בחוק. ההשגרה של חיי הדת בחסידות, כללה גם ריטואליזציה של הלבוש החסידי. הרצאה זו תעסוק בפריטי לבוש חסידיים, ובמיוחד בכובעי פרווה.

מקורותיו של הלבוש החסידי לוטים בערפל: מתי ומדוע החלו יהודים לחבוש כובעי פרווה? מתי הפכו כובעים אלו להיות סמל של לבוש חסידי? מדוע חסידים מחצרות שונות חובשים כובעים מסוגים שונים – שטריימל, ספאדיק, קאלפיק, ועוד?

עדויות בפנקסי קהילות וספרי זיכרונות מלמדות כי השטריימל קדם לחסידות: הוא החל את דרכו כפריט לבוש פונקציונלי בארצות הקרות של מזרח אירופה. בשלב מסוים, כובעי פרווה נהיו לסמל של מעמד חברתי. בראשית המאה הכ` פריט לבוש זה כבר סימל השתייכות חסידית, ולא רק מעמד חברתי. מתקופה זו ואילך השטריימל גם מתואר כפריט בעל משמעות ריטואלית ואף מאגית.

הרצאה זו תתמקד בתפקידו החברתי והדתי של השטריימל במחצית הראשונה של המאה העשרים. תחילה אסקור את הידיעות ההיסטוריות אודות מקורותיו, ולאחר מכן אציג את השטריימל כסמל למעמד חברתי. מכאן אדלה דוגמאות מהסיפורת החסידית אודות השטריימל כסמל של השתייכות חסידית, וכפריט בעל משמעות דתית. עיקר ההרצאה יעסוק במישטור ההלכתי של הלבוש חסידי. בעניין השטריימל עלתה שאלה באשר לחבישתו בשבת חזון – יום שבו אסור ללבוש בגדים מפוארים. האם החסידים חבשו שטריימל לראשם בשבת חזון? אם כן, האם עלתה שאלה הלכתית באשר להתנהגותם, וכיצד התמודדו עם השאלה?

השטריימל הוא מקרה מבחן למִפנה משפטי-הלכתי שעברה החסידות בראשית המאה הכ. אכן ישנן דוגמאות נוספות מהחיים הריטואליים של החסיד המצביעות על מפנה זה שטרם זכה לתשומת לב מחקרית.