בכתובות שנשמרו מן הקהילה הספרדית בשאלוניקי מן המאות הט"ז והי"ז מצאנו התחייבויות שונות שמטרתן הגנה על יבמות ושיפור מצבן המשפטי. שתיים מן ההתחייבויות הללו היו נפוצות בקהילות ספרדיות רבות לאחר גירוש ספרד: א) התחייבות מצד אחי החתן לחלוץ לגיסתם ללא עיכוב וללא תמורה במקרה שאחיהם ימות ללא זרע ואלמנתו תהיה זקוקה לייבום או לחליצה; ב) התחייבות מצד החתן לגרש את אשתו אם יחלה במחלה מסכנת חיים במקרה שאין לו צאצא, כך שאשתו תחשב לגרושה ולא לאלמנה ולא תזדקק לייבום או לחליצה.
בנוסף להתחייבויות אלו התפתחה בשאלוניקי התחייבות ייחודית נוספת בה נקבע כי עם מותו של הבעל אלמנתו תוכל לגבות את כל כתובתה מו העזבון אפילו אם היא תשאר זקוקה ליבם.
דומה כי בנוסף לשיפור מצבה הכלכלי של היבמה, התחייבות זו נועדה לבטל את המניע הכלכלי שעמד פעמים רבות ברקע של דרישת היבם לייבם ולא לחלוץ ובכך להגן על היבמה מפני מצבי עיגון וסחטנות.
בהרצאה נבחן את הרקע להווצרות התחייבות זו ונעקוב אחר גלגוליה והתפתחותה. נברר מה היה הרקע ההיסטורי, החברתי והמשפטי אשר יצר את הצורך בהתחייבות חדשה ונשאל כיצד השפיע המגע הישיר והבלתי אמצעי בין הקהלים השונים והעדות השונות בשאלוניקי בתקופה ייחודית זו על הווצרות ההתחייבות והתפתחותה.