Jacob Gordin in Habima and the Landscape of Yiddish-Land in the years 1939-1940

לא קלה הייתה דרכו של המחזאי האידי הנודע יעקב גורדין אל התאטרון "הבימה" - תאטרון הדגל הציוני. דווקא מחזאי מצליח זה, שהיה לשם דבר ביצירתו של תאטרון אידי פופולרי בשלהי המאה ה-19 וראשית ה-20, סימל יותר מכל את אותו תאטרון אידי סנטימנטלי שאנשי "הבימה" בקשו לרחוק ממנו. רק לאחר שנים ארוכות של התעלמות, עלו לראשונה שתיים מהצגותיו החשובות של גורדין ב"הבימה", והדבר קרה כמעט בו זמנית. ביולי 1939 עלתה ההצגה "מירלה אפרת" בבימוי צבי פרידלנד, ובינואר 1940 עלתה ההצגה "אדם ושטן" – עיבוד למחזה "אלוהים, אדם ושטן" – בבימוי ברוך צ`מרינסקי.

בהרצאה זו ברצוני לנתח את האירועים התיאטרוניים שיצרו הצגותיו של גורדין ב"הבימה", בתקופת הזמן הטעונה של ערב מלחמת העולם השנייה וראשיתה של המלחמה. שתי ההצגות הללו בנו נופי זיכרון אשר איפשרו פגישה מחודשת של הקהל המקומי, שהיה ברובו יוצא מזרח אירופה, עם ארץ היידיש שנותרה מאחור. אבקש לברר מה היו הרכיבים של אותם נופים תרבותיים, וכיצד מופעי התאטרון הללו הכילו וייצגו אותם. כיצד המופעים תרגמו את ארץ היידיש לעברית ולשיח הארץ ישראלי של השנים הללו, אשר מצד אחד קידם את בנייתו של סובייקט ציוני חדש, ומן הצד השני, הכיל ושיעתק דפוסים תרבותיים יהודיים מזרח אירופיים. זאת ועוד, אבקש לבחון כיצד ביטאו נופי זיכרון תיאטרוניים אלו את ההתמודדות של הקהל המקומי עם המתרחש באירופה בתקופה זו ובאיזה אופן השתתפו הצגות אלו בבניית שיח ציבורי-תרבותי חדש אודות המלחמה והכיבוש הנאצי של אירופה בתקופה זו.