The Beginning of Study: The History of the Hebrew Reader

מפעל התחייה של השפה העברית מיוחס,בדרך כלל, לאליעזר בן -יהודה וחבורת `שפה ברורה` שהחלו לפעול בירושלים ברבע האחרון של המאה ה-19.כמאה שנים לפני בן-יהודה פרסם אהרן וולפזון את המקראה `אבטליון` שהיא "מבוא הלימוד לנערי בני ישראל ולכל החפצים בלשון עבר".מקראה זו ראוי לכנותה המקראה העברית הראשונה בעת החדשה. מי שתזדמן לידו מקראה,אחת מני רבות, שראו-אור בין השנים 1790-1890 יופתע לגלות כי עשרות שנים בטרם נולד בן­-יהודה כבר למדו אלפי ילדים יהודים את השפה העברית לא רק בשיטת "קמץ אל; אָ" מפי המלמד בחדר, אלא גם מתוך ספרי מקראות עבריות שנלמדו בבתי ספר.המקראה העברית שבלתה ונשחקה במהירות רבה, במשך שנת הלימודים בבית הספר,זכתה לחידוש ולהתחדשות כמעט מדי שנה על ידי מחבר אחר ותכנים אחרים.אין לך תחום ביצירה העברית שהתחדש במהירות רבה כל כך אם מבחינת תוכנו או בחידושי לשון שבו כמו המקראה. ההתחדשות המתמדת שחלה בלשון העברית, בספרות של תקופת התחייה ובשיטות החינוך, וקצב ההשתנות המהיר של המציאות היהודית בארץ ובעולם, הביאו לכך שהמקראות שינו את פניהן,פנימית וחיצונית ועברו שינויים ועדכונים מתמידים.כבר יותר ממאתיים שנים שבאמצעות המקראה העברית עשו ועושים ילדי ישראל את צעדיהם הראשונים בשפה העברית, ומהן שאבו ושואבים מושגים ראשונים על היצירה העברית לדורותיה: סיפורי המקרא, עולם האגדה, אוצר הספרות והשירה העברית, בכלל זה המשל, המכתם והחידה, כל אלה בצד תרגומים מספרות העולם, פירורי מידע על טבע ומדע ופרקים מיוחדים על ארץ ישראל העתיקה והחדשה על נופיה, תולדותיה טיבה וטבעה.

א.אופק, ספרות-הילדים העברית: ההתחלה,ת"א 1978

א.הכהן,מאתיים שנות המקראה העברית,ת"א 1988

ד.רפל,ביבליוגרפיה של ספרי לימוד יהודיים (רמ"ח-תרע"ח),ת"א תשנ"ה