Martin Buber and Shmuel Yosef Agnon on the Jewish Renaissance

כיצד נוצרה הלאומיות היהודית המודרנית? אנסה לענות על השאלה הזו, תוך כדי התיחסות לרנסנס היהודי, התופעה שבה יהודים ראו את תפקידם "לשחזר" את התרבות היהודית ורוחה בתחילת המאה ה-20 בגרמניה. אתמקד במיוחד בשני אישים מרכזיים, מרטין בובר (Martin Buber, 1878-1965) ושמואל יוסף עגנון (Shmuel Yosef Agnon, 1888-1970) ובקשר האינטלקטואלי ביניהם. בנוסף לכך, אנסה להראות כיצד בובר ועגנון התיחסו לתנועת החסידות שהתעצמה במזרח אירופה.

בובר נחשב כ"מבשר" החסידות למרות ההתנגדות להבנתו את החסידות מצד חוקרים אקדמיים כגון גרשום שלום (Gershom Scholem, 1897-1982). שלום מתח ביקורת חריפה כלפי האופי הלא-היסטורי של הבנת בובר את החסידות. אם מקבלים את ביקורתו של שלום באופן מלא ומוחקים לגמרי את שמו של בובר ממחקר החסידות, אנחנו מגיעים להבנה לא-היסטורית אחרת של תולדות מחקר החסידות כי שלום עצמו התחיל לחקור את החסידות בהשפעתו של בובר. כתוצאה מכך, אנסה להבין את הבנת בובר יחד עם ש"י עגנון, מי שניסה ליצור "קורפוס חסידיקום" יחד עם מרטין בובר ברנסנס היהודי.