"His Alienated Wife":Eda Zoritte`s View of Writing

אידה צוֹרית היא סופרת, חוקרת ספרות, מסאית ומשוררת, שפרסמה עד היום שישה-עשר ספרים, השייכים למגוון גדול של ז`אנרים: מחזות (`שני מחזות על אהבה – גולת הבדולח, משחק אחרון`), ספר ילדים (`כדורגל עם השמש`), קבצי סיפורים קצרים (`בדרך הרומאית`; `המדרגה השלושים ושבע`), שירה (`צל הזמן`), ספרי מחקר (`הקורבן והברית: עיונים בשירת נתן אלתרמן`), מונוגרפיות (`החיים, האצילות: פרקים ביוגראפיים ועיונים במרכיבים הקבליים-החסידיים של שירת אמיר גלבע`), ביוגרפיות (`שירת הפרא האציל: ביוגרפיה של המשורר אבות ישורון`), רומנים בדויים (`אורליה - ספר החזיונות והתפילות`; `חוט אריאדנה`; `פריחה אפילה`; `הגיל המאושר`; `עיר הנידחת`) וספרים המשתייכים לז`אנר הביניים שבין מחקר היסטורי ופרוזה בדויה (`אשתו המנודה`, `אהבת חיים` ו`העלמה והמשורר`), ז`אנר אותו מכנה צורית: "רומן שמככבות בו דמויות היסטוריות" או "פאקשן" (פאקט + פיקשן).

ריבוי הז`אנרים בהם כותבת צורית אינו מקרי ואינו נובע מפיזור תחומי העניין שלה אלא להיפך, מעיד על שני קווים משותפים אותם היא חוקרת מפרספקטיבות שונות. הקו המשותף הראשון הוא מחקר המנסה לגעת ברגע "מעבר הפאזה", בו הופכת פיסת חיים ביוגרפית ליצירה ספרותית (את הרגע הזה חוקרת צורית בספריה העוסקים באמיר גלבע, אבות ישורון, נתן אלתרמן, וכן בספרי הפרוזה שלה, דוגמת `אורליה` ובספר השירה שלה `צל הזמן`). הקו המשותף השני בספריה נוגע לשיגעון האשה כדפוס חברתי, ולאופיו הייחודי בחברה היהודית והישראלית (כפי שניתן לראות בספרי הפרוזה שלה דוגמת `פריחה אפילה`, `המדרגה השלושים ושבע` וכן בספרי ה"פאקשן", `אשתו המנודה`, `אהבת חיים` ו`העלמה והמשורר`, העוסקים בחייהן של אהובותיהם של גדולי התרבות העברית: הרצל, ביאליק ואלתרמן). בהרצאה זו ארצה לעקוב אחר יצירתה של צורית באמצעות שני קווים אלה, ואנסה אף להסביר בעזרתם מדוע הודרה מהקנון העברי.