The Struggle over the Establishment of the Israeli Labor Party

ועידת היסוד של מפלגת העבודה התקיימה ב-21 בינואר 1968. הרצאתי עוסקת בבחינת הדרך רבת החתחתים שהובילה להקמת המפלגה, ובניתוח המאבקים האישיים, הכוחניים והרעיוניים שנלווה לה. מפלגת העבודה הוקמה כאיחוד של שלוש מפלגות – מפא"י (שהאישים הבולטים בה היו ראש הממשלה לוי אשכול, שר האוצר פנחס ספיר ומזכ"לית המפלגה גולדה מאיר), אחדות העבודה (שהאישים הבולטים בה היו יגאל אלון וישראל גלילי) ורפ"י (שהאישים הבולטים בה היו משה דיין ושמעון פרס).

עקרון "האיחוד" היה ערך מקודש בתנועת העבודה הישראלית מראשית המאה העשרים. האיחוד נתפס תמיד כבעל שני ממדים בו זמנית: ראשית, כביטוי וגילוי של שותפות אידאולוגית, שנית, כמחויבות ארגונית לקיומה של מסגרת מפלגתית המתפקדת באופן יעיל ותכליתי. פילוגים במחנה הפועלים נתפסו כפרי של סיטואציה מקרית וחולפת, בעוד שהאיחוד הצטייר כתהליך אורגני והכרחי בהוויה הפועלית. הקמתה המפלגה המאוחדת בינואר 1968 ביטאה את היחלצות תנועת העבודה ממשברי פרשת לבון ובהמשך המיתון הכלכלי, ששחקו בהדרגה את משקלה הציבורי מראשית שנות השישים. האיחוד, שהיה התוצאה הפוליטית המרכזית של הניצחון במלחמת 1967, הבטיח את מרכזיותה של תנועת העבודה כגורם הדומיננטי בפוליטיקה הישראלית למשך עוד עשור שנים, עד 1977.