Midrash Ha-Gadol: Preservation of an Old Midrashic Tradition or an Artistic Innovation?

כל הפותח את מדרש הגדול (מדה"ג) באקראי רואה טקסט מדרשי "קלאסי" כמיטב המסורת של המדרש הקדום, פסוקים ורצפים דרשניים בעקבותיהם, וטרמינולוגיה פרשנית מוכרת כגון "שנאמר, דכתיב". כך, מאיר חבצלת הבחין כי מדה"ג הולך בעקבות המדרש הקדום וקבע שהוא אינו מייצג כלל את היצירה המדרשית בתימן. יתירה מזו, לרוב הודגש ערכו של מדה"ג דווקא בשל המקורות ששימר, שפעמים שקולים כנגד הנוסחים הידועים לנו היום.

בהרצאתי אציג סימנים המערערים על התמונה הזו, ואציע אפיון ייחודי של מדה"ג הן ביחס למדרש הקדום והן ביחס למדרשי תימן. את ערעור הזהוי של מדרש הגדול עם המדרש הקדום אבסס בעיקר על שני טיעונים:

א. ההקדמה נטולת הזיקה לרצף המקראי העומדת בשער מדה"ג, וזאת בשונה ממדרשים קדומים. מסגרת ההקדמה מורכבת מפיוט ומרצף דרשני, ויוצרת סדירות ולפיה בראש כל פרשה במדה"ג מוצב פיוט. בנוסף, המפתחות התמטיים לכל רצף דרשני (בהקדמה ובפרשות השונות) מצויים בשירה, והרצפים הדרשניים מעבים אותה. הפקדת התימה בידי השירה מהווה אמירה פואטית בדבר מקומה המהותי של השירה ביצירה המוצגת כמדרש. בדרך זו נרמז תפקידה האכספוזיציוני של ההקדמה כמתווה את המוטיבים שיאפיינו את מדה"ג כולו, ובכך מתאפשר לראות בו חיבור בעל אחדות.

ב. סימן נוסף לערעור הזיהוי של מדה"ג עם המדרש הקדום, הוא השימוש הייחודי בטרמינולוגיה הפרשנית. טרמינולוגיה זו אינה משמשת כהרגלה רק לפרשנות הפסוקים, אלא הופכת גם למושא התבוננות ואף משמשת לעיצוב מסגרות טקסטואליות חדשות.

בנוסף, הגם שאין הצגה מפורשת של מחבר מדה"ג, ניתן להצביע על נוכחותו המודגשת כקונסטרוקט ספרותי העולה מפיוט ההקדמה ומהעדפותיו הקומפוזיציוניות בגופו של מדה"ג. נוכחות זו מבליטה את אופיו של מדה"ג כחיבור בעל מחבר המודע להעדפותיו ומעצב את חיבורו בהתאם להן.