בעשורים האחרונים ממחצית המאה ה-20 ואילך, מתקיימת במדינת ישראל תופעה של `התחדשות יהודית` במרחב הלא-דתי, הכוללת הקמת בתי מדרש חילונים פלורליסטים בהם נלמדים טקסטים מתוך `ארון הספרים היהודי` וכאלה המייצגים את התרבות העברית הציונית. המנחים בבית המדרש הללו עושים שימוש בשיטות לימוד בית מדרשיות מסורתיות וחדשות. תופעת בתי המדרש החילוניים מקיפה שכבות גיל מגוונת מנוער ועד מבוגרים. ניתן לציין כדוגמא לבתי מדרש מרכזיים חילונים בישראל את בינ"ה (ברמת אפעל), `המדרשה` באורנים, עלמא בתל-אביב, מכון הרטמן בירושלים, אלול בירושלים ועוד. חלק ניכר מפעילויות אילו מתקיימות במסגרות שונות במוסדות אקדמיים לסוגיהם, במסגרת בתי `הלל` ועוד. תלמידים במערכת החינוך לומדים בבתי מדרש חילוניים הפועלים בבתי ספר על-יסודיים במקביל וכהשלמה למקצוע `מחשבת ישראל`.
ברצוני להתמקד בהרצאה זו, במודל של בית מדרש חילוני הפועל בבתי הספר העל-יסודיים. קרי, `בית מדרש ישראלי`. ההרצאה תעסוק בהתהוותם, תוכניהם, כליהם החינוכיים ומקורות ההשפעה של בתי מדרש אילו. כדי להדגים את המודל, אתאר בתי מדרש הפועלים בשלושה בתי ספר על-יסודיים הקשורים לתכנית `אופקים` של אוניברסיטת תל אביב והמקיימים פעילות בית מדרשית במתכונות שונות כחלק מתוכנית הלימודים.