The Third Person Plural in Nahmanides`s Commentary on the Pentateuch

פרוש רמב"ן לתורה מנוסח בדרך כלל בגוף שלישי ביחס לקוראי הפרוש, ללא שיתוף עצמו עם הקוראים, מבחינה זו הניסוח ענייני מדוקדק ומאופק.

אולם, לעיתים חורג רמב"ן מדרך זו וכותב בלשון `מדברים` (גוף ראשון רבים), בניסוח המשתף אותו עם קהל קוראיו. זהו אלמנט רטורי שלכאורה אמור להיות זר לכתיבה פרשנית העוסקת בטקסט ומבארת אותו, זו שפה היוצרת קרבה בין הכותב לבין קהל קוראיו.

חריגה סגנונית זו מצריכה בדיקה, מה היקף החריגה? באלו נושאים בחר רמב"ן לשתף עצמו יחד עם קהל הקוראים? באלו נושאים הוא בחר לשמור על תאור ממרחק אובייקטיבי? מה מגמת החריגה והאם היא משפיעה על הבנת מגמת כלל הפרוש לתורה?

תכליתה של ההרצאה המוצעת היא לתאר חריגות לשוניות אלו, לאפיין אותן מבחינת ההתפרסות שלהם בפירוש, ולבחון את מגמתן ואת משמעותן להבנת מטרתו של רמב"ן בכתיבת הפירוש לתורה.