Optics and the Power of Sight in Early Modern Kabbalah

ההנחה כי הראייה היא פועל יוצא של כוח היוצא מהעין ופוגש את מושא מבטו של המתבונן היא קדומה ומבוססת על תפיסות אופטיות שרווחו למן יוון העתיקה ועד למחקריו פורצי הדרך של יוהאנס קפלר בראשית המאה השבע עשרה. בשל תפיסות אלה, לאורך הדורות יוחסה גם למתבונן עצמו יכולת השפעה ופעולה על מושא הראייה כדוגמת חכמים שונים אשר "נתנו עיניהם" בשונאיהם והפכום ל"גל של עצמות", או הסכנה עליה התריע הרמב"ן מפני מבטה של האשה הנידה המסוכן כמו זה של "האפעה הממית בהבטתו".

עמדות אופטיות אלה זכו לעיבודים נרחבים בעת החדשה המוקדמת והן שולבו בתוך תפיסות תיאולוגיות רחבות יותר של יחסי אדם-אל. כך גם בקרב מקובלים שונים שפעלו בצפת ובסביבתה לאורך המאה השש-עשרה ניתן למצוא עיבוד של תפיסת המבט הפועל בפנייתם אל האלוהות בשעת התפילה והלימוד. את מקומו של האל המופשט והלא-נראה תפסו ייצוגיו הארציים כדוגמת אותיות ספר התורה, הלולב, כ"ב האותיות ושמות הקודש ואף פניו של המקובל עצמו. מיקוד המבט אל עבר הייצוגים השונים של האלוהות איפשר למקובלים אלה לפעול ולהשפיע על האלוהות מחד, וכן לזכות להארה ולנבואה מאידך.

בשונה מהמתודה השלטת במחקר הרואה את הספרות הקבלית כספרות סגורה בעלת שפה פנימית הייחודית רק לה, הרצאה זו מבקשת לבחון את תפיסת המבט הפועל של מקובלים אלה על רקע תפיסות אופטיות ומדעיות שרווחו בסביבתם. עמידה מקיפה על ההטמעה של הידע המדעי בתוך העולם הקבלי מאירה באור חדש את אופני הפעולה שהם פתחו ומסייעת להבין את דרכיהם בתפילה ובפנותם אל האלוהות.