"In Our Days, Severe Vicissitudes Prevail": Crisis Discourse in the Introduction to Maimonides`s Mishneh Torah"

בהרצאתי אבקש לעיין בשאלה כיצד ביקש הרמב"ם לקנות, באמצעות הקדמתו לחיבורו הגדול, משנה תורה, את הלגיטימציה למפעל כינוס ההלכה הנעשה לאורך החיבור כולו. בפרט, אבקש לדון במשמעותו ותפקודו של שיח המשבר, אשר משך הרמב"ם כחוט השני בהקדמה.

במהלך ההרצאה אציג את המבנה הדיסקורסיבי של הקדמת החיבור, המתאפיין בתנועה דיאלקטית מורכבת בין רתימת תורה שבעל פה למקורה בסיני, הטעמתה של הזיקה הזו המוסיפה להתקיים בכל דור על אף היצברותה המתמדת של ההלכה והדגשת טיבה האחדותי, לבין איום תדיר על לכידותה, הקלעותה לרגעי משבר ולבסוף, קבלתן של הכרעות שהצילוה מאבדן. כפי שאטען, משבריה של תורה שבעל פה מתוארים בנרטיב המסופר על ידי הרמב"ם לא רק כאיום בהרס וכמתקפה, אלא אף כתנאי האפשרות של החיבורים המצויים בלב הקאנון, וכזרזים של התהוותם ועיצובם.

תחת האפשרות לקבל את טענת הרמב"ם על המשבר כהנחת עבודה וכמכשיר נסיבתי חיצוני, כפי שנעשה עד כה על במחקר, ארצה במאמר זה לבחון את האופן בו ההצהרה על המשבר, כהכרזה על מצב חירום הלכתי, איפשרה לרמב"ם לעצב באופן דיאלקטי את מרחב השיח אשר בו נכתב המשנה תורה. לטענתי, הרמב"ם אינו רק, ואינו בעיקר, מתאר בשורה של משפטי חיווי את המשבר שפקד את ההלכה בימיו, אלא מכריז, בהיגד ביצועי שתפקודו יבחן בהרצאה, הכרזה על מצב משבר ועל האמצעים שיש לנקוט לנכחו.

לאחר הצגת שיח המשבר במשנה תורה ומאפייניו היחודיים, אבקש להשיב על השאלה מדוע נדרש אליו הרמב"ם וכיצד אפשר לו להתמודד עם בעית סמכותו של החיבור ההלכתי בשעת הכתבו.

לאורכה של ההרצאה אדרש להצגה של סוגת ההקדמה בחיבורים ההלכתיים, מימי הגאונים ועד ימי הרמב"ם, ולתפקידים השונים שמילאו הקדמות בחוגי הפלספה ובהגות איסלאמית.