בשנים 1951-1949 התחולל גל עלייה גדול מלוב לישראל, שהקיף את חלקה הארי של הקהילה היהודית העתיקה והמשגשגת שהייתה במדינה. למעלה מ-4,000 היהודים שנותרו בקהילה לאחר גל עלייה זה נמנו ברובם על השכבות האמידות שלה והתרכזו בעיקר בעיר הבירה טריפולי. יהודים אלה בחרו להישאר בטריפולי תחת השלטון הלובי-עצמאי של המלך אידריס (החל מסוף 1951) בעיקר מסיבות כלכליות וחיו שם עד לשנת 1967, עת נאלצו לעזוב את המדינה תוך זמן קצר, בעקבות הפרעות האנטי-יהודיות שפרצו במקביל למלחמת ששת הימים.
בהרצאתי אציג את עבודת המוסמך שכתבתי, העוסקת בחיי היומיום של אותם יהודים בני המעמד הבינוני-גבוה בטריפולי. אדון בסיבות לכך שאותה קבוצה חברתית של יהודים חמקה מהמחקר ההיסטורי ואחשוף את התמונה שעלתה מהמחקר - של מעמד שהיה חלק בלתי נפרד מחיי הכלכלה והמסחר בעיר וניהל חיים בורגניים עשירים. חיים אלה היו בעלי מאפיינים משותפים הן עם חייהם של זרים בני מעמד זה שהסתובבו באותו מילייה חברתי והן עם חייהם של היהודים בני אותו מעמד חברתי-כלכלי ממדינות אחרות במרחב הים-תיכוני. זאת אעשה על-ידי הבאת דוגמאות הן מהראיונות שקיימתי עם יוצאי טריפולי - עיקר החומר עליו נסמכתי לנוכח מיעוט המקורות הכתובים - והן מהתיעוד החזותי שנחשפתי אליו (תמונות וסרטונים ביתיים). אתמקד בעיקר בהצגת אורחות החיים והרגלי הבילוי והפנאי של אותם יהודים שכללו מפגשים חברתיים שהתקיימו בין היתר בבתי הקפה, בקולנוע, בקזינו, על חוף הים ובמועדון האיטלקי.