Jewish Historiography: Modernity and Post-Modernity

כתיבת היסטוריה יהודית מחוץ לפרמטרים של היסטוריה קדושה ותוך הישענות על קטגוריות מקצועיות או אפילו מדעיות היא פרויקט מודרני. היא החלה כענף של "מדעי היהדות" בגרמניה לפני מאתיים שנה. מלכתחילה היתה ההיסטוריה הזו- כמו "היסטוריות" אחרות באותה עת - לא רק ענף מדעי אלא גם מכשיר אידיאולוגי ואפילו כלי במאבק פוליטי ומתחים רבים התלוו למהלך הזה. מכל מקום, לקראת סוף המאה ה-19 כבר התגבשו שני מחנות בתוך ההיסטוריוגרפיה הזו: המחנה הליברלי והמחנה הציוני. למרבה הפלא, החלוקה הזו נשמרה גם במהלך מרבית המאה ה-20, למרות התמורות הדרמטיות שעברו על היהודים בעקבות השואה מחד גיסא והקמת מדינת ישראל מאידך גיסא. ייתכן שדווקא השינוי הקונספטואלי שהביאה עמה הפוסט-מודרניות עשוי לשנות באופן מהותי יותר את אפייה של ההיסטוריוגרפיה היהודית בימינו. בהדרגה, נושאים הקשורים במודרניות, במודרניזציה ובחילון מאבדים ממרכזיותם מול העניין של הגישה הפוסט מודרנית בהיסטורית גלובלית ובהיסטוריה של ג`נדר, למשל, או בהקשר לעיסוק שלה בזיכרון ובייצוגים ספרותיים של ההיסטוריה. הרצאה זו תתמקד בשינויים האלה, ובמתחים החדשים הנספחים להם.