A Crowded City Square: Israeli Policy towards the Arabs in East Jerusalem after the Six Day War

ב-11 ביוני 1967, התכנסה ממשלת ישראל לישיבה ראשונה לאחר הניצחון הישראלי הסוחף במלחמת ששת הימים והחליטה על צרוף ירושלים המזרחית לתחומי מדינת ישראל. בניגוד לסוגיות אחרות ובראשן שאלת עתידה של הגדה המערבית ההחלטה התקבלה בקונצנזוס מלא. השרים התווכחו ביניהם על שאלות פרוצדוראליות כמו: באיזה אקט משפטי יש לנקוט כדי להחיל את הריבונות הישראלית במזרח העיר, האם לחוקק חוק מיוחד לירושלים המכריז שהעיר המזרחית היא חלק ממדינת ישראל? האם להסתפק בחקיקה "מינורית" יותר, שלא תעורר התנגדות חריפה מצד הקהילה הבינלאומית? ועוד, אולם על עצם "מעשה האיחוד" לא היה ערעור.

במהלך הדיונים בממשלה ובפורומים שונים על סוגיית הסיפוח של מזרח ירושלים לא נידונה כמעט שאלת מעמדם של התושבים הערבים. רוב הדיונים עסקו בשאלת המקומות הקדושים לנצרות ולאסלאם ובחשש של השרים שהעולם הנוצרי והמוסלמי לא יוכלו לקבל שליטה ישראלית-יהודית במקומות קדושים אלה.

הסוגיה המרכזית שתעמוד במוקד ההרצאה, היא כיצד נקבע מעמדם של התושבים הערבים שהתגוררו בשטח שסופח לישראל שכלל כ-70 קמ"ר וכ-70,000 תושבים. האם הם יהיו אזרחים, כדוגמת הערבים המתגוררים במדינת ישראל בתחומי הקו הירוק? או שמעמדם יהיה דומה למעמד תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה שלא סופחו לישראל? או שמא יזכו למעמד מיוחד משלהם? בנוסף, נבחן את תהליך קבלת ההחלטות של הממשל הישראלי בסוגיה זו: כיצד נפלה ההחלטה? האם היא נעשתה לאחר דיון מפורט ומעמיק או שמא היתה כאן החלטה "זמנית" שהפכה למציאות של קבע שיש לה השלכות מרחיקות לכת על המציאות במזרח ירושלים עד ימינו?

הדיון בסוגיה, שכמעט ולא זכתה להתייחסות בספרות המחקר, יתבסס על מסמכים שנחשפו בשנים האחרונות בארכיון המדינה בירושלים ובראשם הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה שנפתחו לעיון החוקרים.