The Stam as an Evolutionary Phenomenon: Lengthy Anonymous Sugyot in the Bavli and the Yerushalmi

בשנים האחרונות מתרחב הפולמוס אודות הרכיבים הסתמיים של התלמוד הבבלי. הגישה הרווחת גורסת כי תולדותיה של סוגיה בבלית נתונה ניתנות לשחזור על ידי ניתוח ספרותי פנימי, המפריד בין רכיבים המיוחסים לחכמים ובין רכיבים אנונימיים, כאשר האחרונים מאוחרים לראשונים. בעקבות זאת, נטען לא אחת כי הסתם ויוצריו - `הסתמאים` – מבטאים תרבות חדשה המחוללת מהפיכה בגישתם הלימודית והספרותית.

ביקורת על גישה זו הושמעה בשנים האחרונות מכמה כיוונים. ההשוואה לתלמוד הירושלמי מהווה נדבך חשוב בגישת האיחור, כמו גם בביקורות עליה.

הרצאה זו מבקשת להרים תרומה נוספת לדיון זה על ידי השוואה של סוגיות סתמיות ארוכות בתלמוד הבבלי המוקבלות על ידי סוגיות דומות בתלמוד הירושלמי. אבקש להדגים כי במבט משווה מתגלה כי לסוגיות הבבליות שורשים קדומים איתנים, בתוכן ובסגנון. אדגים את טענתי דרך סוגיות הפתיחה למסכת נדרים בשני התלמודים, כמו גם דרך סוגיות נוספות. אטען כי דוגמאות אלה לא על עצמן בלבד ללמד יצאו אלא הכלל יצאו, כלומר, אף על סוגיות שאין להן מקבילות מובהקות. במקרים אלה, רגליים לדבר שהסוגיות זו אינן יצירה חדשה של יוצרים מאוחרים בבבל, אלא הן עשויות להיות פרי פיתוחן של סוגיות קדומות.

לאור זאת, אבקש לטעון כי יש לבחון מחדש את תארוכן של סוגיות סתמיות וממילא אף את ההערכות ההיסטוריות בדבר `תרבות הסתם` בבבל המאוחרת.