Kafka - Perec: Literature as a Rule and the Play of Language

בין קפקא ופרק יש דמיון משונה: למרות שהם שייכים למרחבים תרבותיים וספרותיים שונים בתכלית, פראג של 1900-1920 ופריז של שנות ה-60 וה-70, הם חולקים יחס דומה לשפה. השפה היא עבורם קודש, דבר שיש להתייחס אליו בכבוד שאין גבוה ממנו, ושעלינו לעשות בו שימוש בשיא הדיוק האפשרי. שניהם, קפקא ופרק, הם סופרים של השפה בהא הידיעה, והשפה היא אולי הגיבורה הראשית בפרוזה שלהם. הם משחקים עם השפה, קובעים כללים בשפה, בכתיבה, בצורת הסיפור. המשחק עם השפה מתבטא בכל מילה כמעט שקפקא כתב, החל מהכותרת של הרומנים הגדולים – "המשפט" בגרמנית פירושו גם תהליך, "הטירה" פירושה גם מנעול – וכלה בשמות הרבים של גיבוריו. באשר לפרק, כל ספר שלו בנוי על עיקרון המשחק של השפה. הוא קבע לו כלל שהוא ביקש להיצמד אליו לאורך הספר כולו. כך הספר הוא משחק הנצמד לכלל מסוים. אותו יחס כה אינטנסיבי למה שהשפה מחוללת ולמה שמתחולל בתוכה, האין הוא מגיע לקפקא ופרק מהמסורת היהודית, וזאת למרות שהם שניהם יהודים מנותקים במידה פחות או יותר גדולה מהמסורת? אך היותה של המסורת היהודית מסורת פרשנית, הנשענת על טקסט כתוב ואשר כל אות בו ניתנת לפירוש, עובדה זו חלחלה בצורה כזו או אחרת לספרות של שני סופרים יהודים מודרניים אלה. זוהי הטענה שאבקש לבחון בהרצאה זו.