Mordecai Kaplan`s "Functional Interpretation": A Pragmatic Maxim and the Jewish Tradition

יותר ממאה שנים אחרי מאמרו החלוצי של צבי וולפסון, בו נטען שהפרגמטיזם האמריקאי הוטרם במשנתו של ריה"ל, מערך הזיקות בין מחשבת ישראל לפרגמטיזם האמריקאי טרם זכה לעיון מקיף. עם זאת, אפשר להצביע בשדה מחשבת ישראל על התעוררות ענין בזיקות אלה בעשורים האחרונים.

בהרצאה אעסוק בהגותו של הרב מרדכי מ. קפלן, ובאופן מיוחד אתעכב על הפרק The Functional Method of Interpretation, שהופיע בספרו `יהדות כציביליזציה` בשנת 1934. במאמר זה הציע קפלן את הפרשנות הפונקציונלית כשיטה הרמנויטית מקיפה להתמודדות עם מצב היהדות לאור אתגרי המודרנה. קפלן מצביע על ליקויה של האסכולה ההסטורית במדעי היהדות, עומד על ההכרח להחזיק במושג אל ביהדות, ומציע דרכים לשחזר את היעדים המוסריים שהניעו את הטקסט מלכתחילה. טקסט זה זכה להתייחסות רבה במחקר, ובכלל זאת התייחסות ביקורתית. מילטון שטיינברג (Steinberg) ובנימין זומר (Sommer), למשל, בקרו את הנחותיו של קפלן בנוגע לפרשנות הפונקציונלית, ואת מידת ההשפעה החיובית שיכולה להיות למתודה זו בפועל.

בהרצאה זו אבקש לטעון מדוע, על רקע המסורת היהודית מחד והפרגמטיזם הקלאסי מאידך, ניתן לראות בסוג הפרשנות שמציע קפלן ממד יהודי מסורתי מאד. בהקשר זה, אצביע על הקשר בין `העקרון הפרגמטי` כפי שנוסח בפרגמטיזם הקלאסי, לבין מושרשות השיקול המוסרי בתוך המסורת היהודית. הדאגה לגבי הזיקה בין השיקול וההנעה המוסריים לבין עיצובו של אורח החיים היהודי אינה דבר זניח במסורת היהודית. עם זאת, אעמוד על שלוש סיבות עיקריות שבגללן עוררה `הפרשנות הפונקציונלית` של קפלן את התנגדויות מבקריו: הפער הגדול בין דמות האל במשנת קפלן לבין זו המצויה במסורת היהודית, התיאוריה הבעייתית של קפלן לגבי אופן הפירוש מחדש של המצוות, וההשתמעות הבעייתית של המונח `פרגמטיזם` לאור עמדת קפלן.