Menachem Begin`s Policies Towards the Diaspora: A Comparative Perspective

מטרת ההרצאה לבחון את יחסו ומדיניותו של מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל, כלפי יהודי התפוצה. בגין ראה במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי , ולכן מתפקידה לשמור על קיומו של העם היהודי. לטענת בגין מדינת ישראל היא אמצעי שנועד לפתור את צרת היהודים בעולם כפי שדרש הרצל. בעם היהודי קיימת שותפות גורל וערבות הדדית שבמרכזן מתן סיוע ליהודים בעולם, וזהו יעודה של מדינת העם היהודי. לשם כך יש לשעבד את העצמה והאמצעים שיש בידי המדינה למען מימוש מטרה זו. מדינת ישראל לא יכולה לסמוך על שיתוף הפעולה עם מדינות אחרות, שיבטיחו את עתידו וגורלו של העם היהודי. שיתוף פעולה עם מדינות בעולם יעשה כל עוד הוא תורם ואינו פוגע בקיומו והישרדותו של העם היהודי. לדעת בגין הדאגה והסיוע לקהילות היהודיות בתפוצות חייב להיות מרכיב חשוב במדיניות החוץ הישראלית, כגון השפעתו של המרכיב זה על יחסיה של ישראל עם אתיופיה וארגנטינה ומעמדם של היהודים במדינות אלה,וכן העמדה שבגין נקט בסוגיית הנשירה של היהודים שיצאו מבריה"מ וסיוע שניתן ליהודי איראן בימי חומייני. ניתוח מדיניותו של בגין בקונטקסט זה יבחן תוך השוואה ליחסו ומדיניותו של בן גוריון ליהודי התפוצה. בן-גוריון ראה במדינה את היעוד ומטרה של המפעל הציוני, ובתפוצה הוא ראה אמצעי גיוס למען חיזוק מעמדה של המדינה. השוואה זו תאפשר לבחון באופן יעיל את השוני והייחודיות שבתפישת עולמו של בגין את התפוצה כחלק משמעותי במדינת העם היהודי.