הרצאה זו תעסוק במקומו של המחבר בסיפור הזוהרי ובסיפור החסידי וביחס המכונן בינו לבין המאזינים. תיאוריות ביקורתיות מהמאה העשרים ועמדות דתיות פרוטסטנטיות מהמאה שלפניה דחקו את רגלי המחבר מהיצירות לטובת שחרורה מדמות הגאון המגבילה אותה. מותו של המחבר הוא המאפשר את הולדתו של הקורא ומשימתו של האחרון היא לשחרר את הסיפור אל שלל הפרשנויות האפשריות.
במרכז ההרצאה הטענה כי הסיפור הזוהרי וממשיכו החסידי מציעים מארג יחסים שונה בין המחבר והקורא או המאזין – התרחשות של ברית. ברית זו מבססת את עמדתם של המשתתפים ומאפשרת להם להיות שותפים במעשה של בריאה ויצירה. לעומת האתוס של שחרור הדברים על ידי האדם, נקודת ההנחה של דבריי היא שהמשימה היא לשחרר את האדם אל הדברים.
דרך השאלות וצירי הביקורת שעלו מהתיאוריות הנזכרות אנתח את תפקודי המחבר ואת האירוע הנוצר מתוך יחסים הדדיים בין המספר והמאזינים. אציע בחינה מחודשת של יחסי הכוח הפועלים במסגרות של רב ותלמידים, צדיק וחסידים. בניגוד לתפיסות היררכיות המניחות תלות חד כיוונית בסמכות הרוחנית אטען כי בחסידות ברסלב ההתרחשות המיסטית נבנית מתוך התרכזות של כלל הכוחות הפועלים הן של התלמידים והן של הרב ובתנאים המוקדמים שכל צד מביא עמו. הגישה המסורתית-רבנית של לימוד התורה דוגלת בהנכחת הדמות הסמכותית בשעת הלימוד וספרות הזוהר פיתחה את הנימה הזו בצבע ודמיון רב. במהלך הדברים אבקש להראות כי לצד החוויה הרוחנית המיסטית של חיבור עם הצדיק הקיים ישנם קווים ברורים של כינון ברית בין הצדיק והתלמידים המעצבת את דמותו ודמותם מחדש.