Jewishness, Hebrewness, Israeliness

החל מראשית הציונות, ולאורך כל שנותיה של הציונות, הושמע הטיעון שהתנתקותה של החילוניות היהודית מההלכה דנה ציונים חילוניים לגורל של רזון תרבותי. המאמר ידון בטיעון זה בהסתמך, בין השאר, על כתבים של ברוך קורצוייל ואליעזר שבייד, וכן על שורה של יצירות ספרות, ובהן "מעגלות" של דוד מלץ ו"זכרון דברים" של יעקב שבתאי. בין היתר, אטען שהחילוניות היהודית עברה במשך תקופה קצרה בת כמה עשרות שנים כמה מעברים תרבותיים גדולים, ההופכים את תרבותה לא רק לרדודה, אלא גם לתרבות שרמת הקוהרנטיות שלה אינה גבוהה: מיהדות לעבריות וחזרה ליהדות; מלאומיות יהודית לנורמליות ליברלית המבקשת לממש את "החיים הטובים"; מתפיסה חברתית-כלכלית סוציאל-דמוקרטית לתפיסה ניאו-ליברלית. אטען עוד שהחילוניות היהודית בישראל נתונה ב"מלחמת תרבות" עם הדתיות היהודית, ושהמעברים האמורים מחלישים את יכולת ההתמודדות של החילוניות במאבק התרבותי שבו היא נתונה. אציג את התפקיד שממלא המשפט הישראלי, לנוכח זהותו התרבותית המוגדרת, במסגרת המעברים האמורים ובמסגרת מלחמת התרבות.