Rabbi David Zvi Hoffmann between Apologetics and Science

מרכיב חשוב בכל פעולה הרמנויטית הוא זיהויו של קהל היעד שאליו המחבר מתכוון לפנות. בלי לקחת בחשבון את האלמנט הזה, יתקשה החוקר לשפוך אור על משמעותן האמתית של טענות המחבר וגם על אפקטיביותן. ברם, באשר למשנתו האינטלקטואלית של הרב הופמן, דומה כי החוקרים נמנעו לעיתים קרובות מלהתייחס לנקודה הזו, על אף הסיכון לפרש את מושא חקירתם על סמך הנחות יסוד שאינן נכונות ולהגיע למסקנות שגויות.

המאמר הזה יבקש להוכיח שקיימת לפעמים מידה בלתי מבוטלת של מתח סמוי בין מרכיבים שונים בקהל הקוראים של הרב הופמן. זאת במיוחד בין הציבור הרחב, שאליו פנה הרד"צ הופמן בנימה יותר אפולוגטית, לבין הציבור של המלומדים ואנשי מדעי היהדות בני זמנו, שאליו הוא פנה בתור שותף בפרויקט המדעי.

אברר קודם כל איך המתח הזה מתבטא בפועל בשניים מהספרים בגרמנית של הרב הופמן – חיבורו המגן על המשפט העברי משנת 1894 (Der Schulchan-Aruch und die Rabbinen über das Verhältniss der Juden zu Andersgläubigen), ותיזת הדוקטורט שלו שפורסמה כספר נפרד בשנת 1873 (Mar Samuel, Rector der jüdischen Akademie zu Nehardea in Babylonien). אטען כי התחשבות בדיסוננסים קטנים, בין הנימוקים הנועדים להמוני העם לאלה הנועדים לאנשים המושכלים, מאפשרת הבנה מעמיקה יותר של דעותיו האמיתיות של הרד"צ הופמן.

על סמך תובנה זו אבקש לפתוח מחדש את שאלת היחס של הרב הופמן למדע, ובמיוחד את יחסו לביקורת המקרא. מקובל בד"כ לאמר שהרב הופמן התנגד לביקורת המקרא מכל וכל, אבל בחינה מחודשת של עמדותיו בנושא, לאור ההבנה שיש לחלק בין סגנונות כתיבה שונים הפונים לקהלי יעד שונים, תוביל אותנו לשחזר תמונה מגוונת הרבה יותר של עמדותיו האמיתיות של הרב הופמן.