Hidden Orientalism: Photographs of Jewish Women in Tunisia in the Nineteenth-Century - A Unique Case

ככל צלמי המסע המערביים במאה ה-19, התרכזו הצלמים בצילומי "טיפוס" ((Type, כפי שכינו סוגה זו של תיעוד קבוצות אתניות. צילום נשים היהודיות בתוניסיה הינו מקרה ייחודי שאינו דומה כלל לצילום נשים יהודיות אחרות מצפון אפריקה. הנשים היהודיות התוניסאיות בלטו בשונותן בשל מנהג השמנתן לקראת נישואיהן והיו כבדות משקל עד להגזמה, ובשל תלבושתן המסורתית שהייתה שונה מלבוש נשים הן במערב והן במזרח: מכנסיים צמודות, חולצות גדולות ולראשן כובע מחודד. ממדי גופן השונה ותלבושתן הייחודית עוררו את סקרנותם של המבקרים המערביים ועודד את צלמי תוניסיה לצלמן. כך הפכה סוגה זו לאחד הנושאים המאפיינים את הצילום בתוניסיה ובצפון אפריקה בכלל. הצלמים שהפכו למקומיים גיבשו ראייה מקומית יחידאית שמקורה בצילום פנטזיית המזרח של האוריינטליסט המערבי והתאמתה לתרבות המקומית ובכך תרמו תרומה נוספת לייחודיותם של תצלומי הנשים היהודיות.

תצלומים של נשים יהודיות מתוניסיה הוצגו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בצרפת בתערוכות העולמיות, אולם מאז צילומים אלו איבדו את חשיבותם, גם כאשר החלה הכרה בצילום כתחום אמנות בין האמנויות האחרות, בתערוכות צילום בנושא צפון אפריקה תצלומי נשים מתוניסיה תפסו מקום שולי אם בכלל.

המעבר של תצלומי תוניסיה וביניהם תצלומי הנשים היהודיות לתעשיית הגלויות יצרה העתקת ייעודם של הצלמים המקומיים והתגייסותם לתעשיית הצילום שמטרתה הדפסת גלויות וביניהן סדרות צילומי נשים יהודיות. בצילומי הגלויות החלה מגמה גרוטסקית בהצגת הנשים וקיבלו את הכינוי "אשה שמנה", גלויות אלו הביאו עימן זילות הדימוי שבתצלום ולפיחות ערך התצלומים המקוריים מן המאה ה-19.