עיון מחודש בחתימת `מורה נבוכים` לאור חתימת האתיקה הניקומאכית

עיון מחודש בחתימת `מורה נבוכים` לאור חתימת האתיקה הניקומאכית

עמדה רווחת במחקר סוברת שאל-פראבי והרמב"ם, חרגו מתפישתם האריסטוטלית בהקשר הפוליטי, ואימצו תפישה אפלטונית בה נדרש הפילוסוף לעסוק בהנהגה פוליטית. שטראוס אף טען שהסיבה לכך היא הרקע המוסלמי והיהודי של הוגים אלו.

עמדה זו חוטאת לעמדתו של אריסטו כפי שמוצגת כיום על ידי רבים מחוקריו, הסוברים שאריסטו הציב אידיאל המשלב את הפילוסופיה עם הפוליטיקה.

בהרצאה זו ברצוני לעמוד על ראיה ספרותית חדשה לקשר שבין תפישתו הפוליטית של הרמב"ם לזו של אריסטו. רבים עמדו על הסתירה בחתימת המו"נ, בה הרמב"ם מציב את השלמות השכלית בראש 4 השלמויות, אך בתפנית חדה פונה להדגשת חשיבותו של ההיבט המוסרי-פוליטי. סתירה זו נראית מוזרה, אך עיון מדוקדק בסעיפים האחרונים של האתיקה הניקומאכית מלמד שגם בה קיימת תפנית שכזו. לאחר הצבת השלמות השכלית כשלמות העליונה, אריסטו פונה להבהיר את הדרך להצמחת אנשים בעלי סגולה טובה באמצעות חקיקה והנהגה וחותם את האתיקה בסוג של הקדמה לפוליטיקה.

ראיה זו וראיות נוספות מחזקות את ההשערה, שהרמב"ם אימץ בחתימת המו"נ את הסגנון הסתירתי של אריסטו בחתימת האתיקה. אין אפוא אצל הרמב"ם חריגה מעמדתו האריסטוטלית בענין זה. הוא ממשיך את אריסטו הרואה במדינה ובחקיקה כלי הכרחי להצמחת הסגולה הטובה, ומשום כך ממליץ על העיסוק בהן גם לאנשי המעלה.

ראיה ספרותית זו יכולה לתרום לויכוח המחקרי הענף בשאלת עמדת הרמב"ם ביחס לפוליטיקה.