"החיים" – סיכום, פסגה וחידוש ביצירתה של רות אלמוג
החיים ספרה החדש של רות אלמוג היוצא לאור בשנת 2016 עם הגיעה לגבורות משמש כסיכום, פסגה וחידוש ביחס לכלל יצירתה. כותרת היצירה מבטאת את התובנה הארספואטית שאליה הגיעה אלמוג לאחר עשרות שנים של קריאה וכתיבה "המדרגה הגבוהה ביותר בכל אמנות היא הפשטות". כותרת זו של הספר מתייחסת למעגלי החיים והמוות המתוארים בכלל יצירתה של אלמוג. כך היא חוזרת ומתבוננת במעגלי החיים של אביה, אמה, אחיה ופתח-תקווה עיר הולדתה. כך גם חוזרת אלמוג ומתבוננת במצב הנשי, על צלקותיו ואפשרות התיקון שלפתחו. כותרת הספר הפשוטה והתובענית "החיים" תובעת מאלמוג, ובכך החידוש הבולט ביצירה זו ביחס לכל קודמותיה, לנקוט עמדה נחרצת ביחס ל"מצב הישראלי". לראשונה בכלל יצירתה מתארת אלמוג את המלחמה הבלתי פוסקת עם הערבים, על המחיר הכבד שהיא גובה בחיי הבנים, בכאב השכול, ביחס לערביי ישראל ובסכנה המאיימת על המשך קיומה של מדינת ישראל.
בנובלה המסיימת את הקובץ הסיפורים מופיעות תמות שאלמוג עסקה בהן בכלל יצירתה: תיאור מפורט של הצומח הארצישראלי כמרחב גן-עדני של יופי טבעי שבו מוצאת הדמות הנשית מפלט, פורקן ורוגע.
תמה נוספת היא תמת "התיקון האמנותי" שהדמות הנשית ביצירה זו וביצירות קודמות מוצאות לעצמן כמזור למועקת החיים. ההקשר הספרותי המסועף הוא מאפיין פואטי מרכזי של יצירת אלמוג והיא מרבה להשתמש בו בכלל יצירתה. גם ביצירה זו ניכרת התכתבות עם יצירות ספרות מרכזיות מספרות עולם וביניהן שירו הקצר של הקיסר הרומאי אדריאנוס "נפש קטנה". דיאלוג ספרותי מעניין במיוחד נוצר בין הנובלה "החיים" המסיימת קובץ סיפורים זה לבין הנובלה "המתים" מאת ג`ימס ג`ויס סופר נערץ על רות אלמוג.