The Jewish People: The Collective, the Nation and the Land as Portrayed in the First Independence Days

עיצובו והבנייתו של יום העצמאות כחג לאומי היווה בשנות החמישים משימה מרכזית בה עסקו "סוכני זיכרון" שונים. סוכנים אלו כתבו, אישרו ושיווקו תוצרי תרבות רבים המהווים מקור ראשוני המשיח לפי תומו ויש בו להעיד על סוגיות יסוד הנוגעות לחברה ולסיפֵר המנחה אותה.

עיון בתוצרי תרבות אלו מגלה שהחג עוצב מראשיתו כחג עממי-יהודי ולא כחג אזרחי-ישראלי כפי שניתן היה לצפות. כבר מהדיון שקדם לקביעתו של החג בכנסת ברור כי החג מוסגר כחלק ממעגל השנה היהודי; ונעשו מאמצים ניכרים להנגישו גם ליהודי התפוצות, הן על-ידי מוסדות המדינה הרשמיים והן על-ידי המוסדות הציוניים החצי-רשמיים. מגמה זו הגיעה לשיאה בעת ביקורו של בן-גוריון בניו-יורק ביום העצמאות השלישי, מלווה בעשרות חיילים ישראלים.

מיקוד המבט בתוצרי התרבות שהופנו אל יהודי התפוצות חושף שני דגמים יסודיים ביחס לסיפֵר הישראלי:

• הדגם הראשון, שבא לידי ביטוי בעיקר בפניות של מנהיגי המדינה אל יהודי התפוצות, מציג את ישראל כמדינה אמתית עם בעיות ממשיות; המסורת היהודית מהווה את ההקשר בה קמה, אך לא משפיעה על חיי היום-יום בתוכה; יהודי התפוצות נקראים להגיש עזרה ריאלית לאחיהם הישראלים, אך עד שלא יעשו כן הם חלק שולי מהסיפור.
• הדגם השני, שבא לידי ביטוי בעיקר בחומרים חינוכיים שהוכנו עבור בתי-הספר ותנועות הנוער היהודיים בחו"ל, מציג את ישראל כסמל רב-עצמה, מרכז רוחני שמקרין על העולם היהודי; אלמנטים מהמסורת היהודית נמסכים אל הווית היום-יום; יהודי התפוצות נקראים להזדהות עם המדינה הצעירה, להפנימה אל תוך זהותם ובכך להשתתף במעשה החלוצי.

שני דגמים אלו מעידים כמובן לא רק על היחס הישראלי אל התפוצה היהודית אלא גם על התלבטות ישראלית פנימית ויש בהם כדי לשפוך אור על סוגיה זו.