Fragments of the Chant of the Maftirim in Early Twentieth-Century Salonica

אחת משלוש המסורות העיקריות של אמירת בקשות בשבת היא זו של יהודי תורכיה, שהתגבשה באֶדירנֶה (אדריאנופול), ושהתפשטה לאיסטנבול וליוון. בהרצאה אסקור את מאפייניה המרכזיים.

בשנות העשרים של המאה הקודמת חלה התעוררות מחודשת בקרב יהודים בתורכיה לחידוש שירת המפטירין שהלכה ונחלשה, ונעשה מאמץ מכוון לגבשה מחדש. במקביל התגבשה כעין שירת מפטירין, באופי שונה במקצת, בסלוניקי שביוון.

היהודים השלוניקאים לא כינו את ה"פזמונים" וה"בקשות" ששרו "מפטירין", אך חלק נכבד מן הפיוטים שהיו בפיהם של אחיהם מתורכיה נשמעו גם בבתי הכנסת שלהם מפי חברי אגודות הפייטנים שלהם, שלא לדבר על המוסיקה המסורתית של יהודי יוון שהייתה קרובה מאוד למוסיקה של יהודי תורכיה.

במה הייתה שירת הפייטנים הסלוניקאים שירת מפטירין, וכיצד עלתה עמם ארצה בעלייתם הגדולה בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת? בכך אעסוק בהרצאה.

בנוסף למקורות שפורסמו עד עתה, אשען בהרצאתי על מפעל ההקלטות של אבי המנוח, שהקליט בתל אביב של שנות השישים עשרות שעות של פיוטים יהודיים-סלונקאים, ועל עדות חדשה המשחזרת מעמדים מוסיקליים דומים לאלה של המפטירין שנערכו בתל אביב בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת.