The Relationship between Paleography and Textual Criticism: Variants Found in the Samaritan Pentateuch that Originate in Graphic Similarity

הרצאתי עוסקת בהבדלי נוסח שנוצרו כתוצאה מדמיון גרפי בין אותיות, ומתבססת על שני צירי השוואה: נוסח המסורה (נה"מ) לתורה והחומש השומרוני (חה"ש), ונה"מ לישעיה ומגילת ישעיה (מ"י). למרות שהטקסטים הללו, ובראשם מ"י, נחקרו לרב, לא נעשה עד כה מחקר העוסק באיסוף כל ההבדלים הגרפיים ובחינת המסקנות העולות מהם. כאן טמון החידוש המרכזי במחקרי. העיסוק בהבדלים גרפיים מאפשר ללמוד על אופיים ואחידותם של עדי הנוסח, מידת קרבתם או ריחוקם מנה"מ ואת דייקנותם הגרפית. כך לדוגמא אציג השערה הנוגעת לסוגית מספר הסופרים שכתבו את מ"י, על בסיס שכיחותם של הבדלים גרפיים בכל אחד מחלקי המגילה.

חידוש נוסף בהרצאתי מצוי בשימוש בפלאוגרפיה כדיסציפלינת עזר בחקר נוסח המקרא. כיוון שהיא מתמקדת בחילופי נוסח שמוצאם גרפי בלבד, יש ביכולתה לשפוך אור על חילופים מסוימים ולעיתים אף על המסגרת הכרונולוגית העומדת ברקעם. לשם הדגמה אביא הבדלים גרפיים בין נה"מ והחה"ש שהיו יכולים להתרחש רק כששני הטקסטים כתובים בכתב מרובע, שכן רק אז קיים דמיון בין האותיות. מכאן אסיק שלמרות שהחה"ש הגיע לידינו בכתב עברי קדום, הוא היה כתוב בשלב כלשהו בכתב מרובע. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם ההנחה שלמרות שהעדה אימצה את הכתב העברי, שממנו התפתח הכתב השומרוני, קדם לכך תהליך שבו שתי מערכות הכתב שימשו במקביל. יעידו על כך חפירות באזור הר גריזים שגילו ממצאים מהתקופה הפרסית וההלניסטית, הכתובים הן בכתב העברי והן בכתב המרובע (מגן, משגב וצפניה). בנוסף, מרבית הטקסטים הקדם-שומרוניים מקומראן כתובים בכתב מרובע, מה שמלמד שהטקסטים שהיוו את התשתית לחה"ש נפוצו הן בכתב העברי והן בכתב המרובע. לפיכך נראה שבמהלך גיבוש הנוסח השומרוני, לפחות חלקים ממנו הועתקו ממגילות הכתובות בכתב מרובע.