על הסיפור ההלכתי בתלמוד הבבלי
בהרצאה אציג ואאפיין סוגה ספרותית בתלמוד הבבלי שלא קיבלה עד היום את תשומת הלב הראויה לה. נראה לאמר שהסיפורים ההלכתיים והסיפורים על רקע הלכתי נפלו ״בין הכסאות״ של מחקר התלמוד. מצד אחד חוקרי ההלכה ראו בקטעים אלה (בצדק) סיפורים ולא עסקו בהם, ומאידך ההלכה שבסיפורים הרחיקה חלק מחוקרי האגדה מלנתחם ניתוח ספרותי. כך נמצאו הדיון והניתוח הספרותי של הסיפורים קרחים מכאן ומכאן. במקרים שלומדי ההלכה בכל זאת דנו בסיפורים, בדרך כלל נזנח הצד הספרותי כאשר הפרשנים והחוקרים שלו מתוך הסיפור את ההלכה הנידונה בו תוך התעלמות מן האלמנטים הסיפוריים שבו.
הסיפורים ההלכתיים המדוברים הם סיפורים אומנותיים וניתן למצוא בהם את סימני ההיכר של סיפור אומנותי, והם לשון דחוסה, תבניות מעוצבות ובעיקר את המתח הדרמטי. האלמנט האחרון, הוא הסימן הבולט והעדות העיקרית לכך שלפנינו סיפורים הראויים לניתוח ספרותי.
אנו באים לטעון כי בסיפורים הנידונים המשלבים עלילה וחוק, ההלכה מהווה פלטפורמה בלבד ואחד מן היסודות שמהם נתחבר הסיפור. ההלכה אינה המטרה העיקרית של הסיפור וניתן היה לשלוף מתוך הסיפור את האלמנטים ההלכתיים ולהציגם גם ללא המרכיבים הסיפוריים. המרכיבים הדרמטיים הם הם עיקר הסיפורים, ואלה אינם הלכתיים במובן הרגיל של המילה.
מצאנו שהמתח הדרמטי בסיפורים עוסק בהיבטים שונים של ההתנהגות הראויה ושאינה ראויה בזמן לימוד בבית המדרש החז״לי, ובהם הדרך בה יש לשאול שאלות בזמן לימוד, פיענוח מהות השתיקה בבית המדרש, יחסים למדניים בין חכם לתלמידו ובין תלמידים לעמיתיהם בבית המדרש, היעדרות של חכם מבית המדרש, התנהגות בזמן סעודה ועוד.