Are Mitzvot Dependent Upon the Land Of Israel? Application of the Law Between The Bavli and the Yerushalmi

האם חלה ההלכה בתחומי הטריטוריה על כל מי שבתוכה, או שמא היא חלה על כתפיו של האדם באשר ילך? עיון בסוגיות מקבילות בספרות התנאית והאמוראית מעלה כי קיימת בולטות של תפיסת תחולה טריטוריאלית בספרות התנאית, והתלמוד הירושלמי מהווה את המשכה הישיר. ההלכה חלה במקום. בתלמוד הבבלי לעומת זאת מתפתחת תפיסה של תחולה פרסונלית המדגישה את השייכות לקהילה, להבדיל מן השייכות למקום, ואת העובדה שההלכה ממשיכה לחול על אדם גם לאחר שיצא ממקומו. הבדלים אלה באים לידי ביטוי בסוגיות העוסקות במצוות התלויות בארץ ושאינן תלויות בה, בתחולת דיני נפשות קנסות וממונות מחוץ לתחומי הארץ, בסוגיות המציינות תחולה כגון "הכל כמנהג המדינה", "שלש ארצות לשביעית". ההבדלים משתקפים אף בסוגיות העוסקות בכללי מעבר כגון "ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין" ומגדירות את הדין שיחול על אדם העובר ממקום למקום. ייתכן שיש לקשור את ההבדל בין שני התלמודים לאוירת החוק שסביבם, החוק היווני-רומי בארץ ישראל המדגיש את התחולה הטריטוריאלית, להבדיל מן החוק הזורואסטרי בבבל שכנראה נטה יותר לקבוצתיות. יחד עם זאת, יש לברר האם התהליך הוא פנימי, והוא קשור למערכת היחסים שבין ארץ ישראל כמקור סמכות החוק, אל מול בבל כפרדיגמה של גלות.