Rabbi Shalom Sharabi’s Intentions of Prayer throughout the Ages of Kabbalah

כוונת התפילה של הרש"ש (רבי שלום מזרחי שרעבי) מאת יניב מזומן   רבי שלום שרעבי דידיע מזרחי, המכונה הרש"ש, (1720-1777, ה`ת"פ – י` בשבט ה`תקל"ז), עמד בראש ישיבת המקובלים `בית אל`. הוא יצר בחיבוריו שיטה קבלית חדשה בתוך התחום של הקבלה הלוריאנית. הרש"ש נולד וגדל בתימן ועלה לארץ ישראל. כתיבתו והגותו עוסקת בקבלת האר"י והוא נחשב בעיני כמה קבוצות מקובלים משפיעות לגדול מפרשי כתבי האר"י. הרש"ש פיתח פרקטיקה של תפילה בכוונות בשמות הקודש אותה בדרך זו מתפללים בישיבות המקובלים ההולכים בדרכו של הרש"ש גם כיום. התפילה בכוונות היא טכניקה פרקטית של צירופי אותיות האלף בית לכדי, אונטולוגיה לשונית מורכבת המייצגות את שמותיו הקדושים של האל. הכוונות קשורות לספירות מסוימות והן מתייחסות לתהליכים פנימיים מסובכים בעולמות האלוקות. הכוונות משתנות תוך התייחסות לחלקי התפילה, ולזמניהם השונים. בעת התפילה המקובל מכוון את מחשבתו לפי `מפה` של מבנה עולמות האלוקות שפותחה באסכולה הקבלית של הרש"ש. בתפילה מצויים כוחות נסתרים, המיוצגים על ידי שמות הקודש, המסוגלים לשמש בידי האדם ככלי להשפיע על העולמות העליונים. התפקיד של המקובל לפי שיטה זו, הוא ללמוד איך לפענח ולקרוא את שמות הקודש החבויים ומוצפנים בתפילה ולפעול דרכם ועל ידי כך המקובל מתקן את עולמות האלוקות. בהרצה זו אנסה לתאר כמה מושגים יסודיים מתוך כתבי הרש"ש כדי להצביע על שיטתו וכדי לנסות להעריך את התפקיד של הכוונות בחיים של המקובל, אבחן טקסטים קבליים מתוך תורת הרש"ש שנראים לי יסודיים ואשר דרכם אפשר לעמוד על שיטתו.