מערכת צייני הגוף של העברית השתנתה והתפתחה מאז לשון המקרא ועד העברית המדוברת בימינו. בהרצאה הזאת אתמקד בייחוד בהתפתחות מערכת צייני הגוף החיצוני (הפרוד) של הגוף השלישי, ואעמוד על נקודת המפנה באופייה של מערכת המין והמספר העברית שהובילה לשינוי טיפולוגי מכריע בשפה.
בכל שפות העולם צייני הגוף הם רכיבים המופיעים בפרדיגמות, כלומר ביטויים לשוניים המופיעים באותן נסיבות צורניות-תחביריות (מורפו-סינטקטיות), והרכיבים במערכת זו משמשים בתפוצה משלימה (סיבירסקה, 2004).
בכל רבדיה של העברית מתוארת בה מערכת כינויים בינארית – כינויים לזכר ולנקבה, המשמשים הן לציון עושה פעולה אנושי הן לבעלי חיים או לדוממים, לפי מינם הדקדוקי.
בהרצאה הזאת, המבוססת על פרק מעבודת הדוקטור שלי, אציג ממצאי מחקר קורפוס של העברית המדוברת בישראל, בראשם הממצא כי מערכת צייני הגוף בעברית המדוברת אינה בינארית כי אם תלת-מינית. עוד אראה כי פרדיגמת ההמרה של הגוף השלישי רחבה יותר מפרדיגמת ההמרה של כל גוף אחר, והיא כוללת גם חלקי דיבר שאינם כינויי גוף במקורם.
בסיס הנתונים ששימש להרצאה הזאת הוא הקלטות שהוקלטו בשנים 1999–2002 ותומללו לקורפוס כתוב. במאגר 60,000 מילה, מפי 20 דוברים ישראלים יהודים ילידיים.
את הממצאים שעלו מן ההקלטות אחזק ואאיר גם בראי העברית המדוברת היום וגם בראי ההתפתחות הטכנולוגית והמדיות החברתיות בשנים האחרונות. עוד אראה כי מגמות ההתפתחות וההשתנות של צייני הגוף, שימושיהם ודרכי הופעתם בשפה המדוברת הלכו והתרחבו בשנים האחרונות, והיום כמה מהן השלימו את תהליך הגרמטיקליזציה.