Musical Performance Practice of the Diwan among the Jews of Sana`a

שירת הקודש מלאה תפקיד מרכזי בהווייתם הדתית של יהודי תימן. מרכזיות זו באה לידי ביטוי ביצירה שירית ענפה, בשימור שירה זו לאורך הדורות ובתקופה המודרנית בהנחלתה באמצעות הדפוס וההקלטה. מחקרים לא מעטים הוקדשו לשירת יהודי תימן אך עם זאת עדיין רב הנסתר מן הגלוי. כוונתי בעיקר לביאור של מכלול המסורות הטקסטואליות והמוסיקליות סביב שירת הדיואן. הרצאה זו אתמקד בדיואן של העיר צנעא וסביבותיה. אפילו ממרחב גיאוגרפי לא גדול זה, הגיעו אלינו גרסאות מוזיקליות שונות של אותם השירים.

ההרצאה תעסוק בשתי סוגות מתוך הדיואן: הנַשִׁיד והשירה. הנשיד הוא שיר במבנה ספרותי פשוט בסגנון הקצידה הערבית. החוקרים שעסקו בשירת הדיואן תיארו את הנשיד כשיר המבוצע באופן חופשי כהקדמה לשירה. לעומת זאת, השירה נכתבה כשירת איזור בהשפעת משוררי ספרד ובהשפעת הכתיבה של משוררים מוסלמים מתימן.

אדון בהיבטים חדשים שעולים ממחקר הביצוע של שתי הסוגות הללו. אראה כיצד ניתוח כמותי באמצעים ממוחשבים של ביצוע הנשיד חושף שעל אף היעדר תחושת המשקל, קיים ארגון מוזיקלי פנימי ברור מבחינת משך הצלילים. אראה גם כיצד המבצע משתמש באופן מושכל בגובה הצליל כדי להוסיף מימד של התפתחות לאורך ביצוע השיר.

לעומת המבנה הספרותי והמוזיקלי הפשוט של הנשיד, הרי בשירה קיימים צורות ספרותיות מורכבות ביותר. השירה מורכבת ממספר חרוזות וכל חרוזה מורכבת משלוש יחידות ביצוע: בַּית, תַּושִׁיח וְתַּקפִיל. אדון כיצד הביצוע המוזיקלי מתמודד עם המורכבות הזו, מה מידת החופש של המבצע בבחירת המוטיבים בכל חרוזה והאם קיימת חוקיות בביצוע המוזיקלי של חרוזות שונות במהלך השיר.