The Laws of Torah Education as Applied Through the Ages

המערכת ההלכתית נוטה, דרך כלל, לשמרנות. למעשה, שמרנות כזו היא נטייתה הרווחת של כל מערכת משפטית, וזו גם דרכה הרווחת של ההלכה היהודית. נכון הוא שר` נתן מרומי (1035-1106), בעל `הערוך`, כתב: "פירוש הלכתא – דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף" ונמצא אם כן בתנועה, ועם זאת, הכל יודעים שהליכה זו נעשית עקב בצד אגודל, מתון מתון וקימעא קימעא. כך ככלל, בכל התורה והפסיקה המסורתית, להוציא תחום אחד שיצא מכלל זה: הלכות חינוך. כאן, בתחום זה, דומה ש-כמעט-נפרצו כל הגבולות, ופוסקי הלכה "אורתודוכסיים" למהדרין, קדומים ומאוחרים כאחד, נתנו ידם, והכרעתם, לשינויים הלכתיים מאוד משמעותיים ומרחיקי-לכת.

ההרצאה תבקש לבסס אמירה זו ולהוכיחה תוך הצגת כמה מהשינויים הבולטים ותוך עמידה על הסיבה שהביאה - להערכתנו - לחריגות מובהקת זו של הלכות חינוך מדרכי ההלכה ככלל.

אגב כך תיבחן ספרות הלכתית עכשוית הנוגעת להלכות חינוך. ספרות זו נוהגת – דרך כלל – לשקף הכרעות, פסיקות והנחיות קדומות, תוך שהיא – לכל היותר – מסגננת אותן במינוחים. האמור מעלה מעלה תהייה אודות עיקרה של מתודה זו. אם אכן מוכח דבר חריגותן המהותית של הלכות חינוך, הרי שדומה כי לא נכון להסתפק רק בעדכונים ניסוחיים. למתודות השונות עשוי אם כן להיות גם פועל-יוצא.