An Examination of the Status of “Shirat Haneviim” as Holy Poetry

הרצאתנו תבחן את סוגת `שירת הנביאים` שהיא שירת בעל פה של נשים מתוניסיה כשירת קודש, שעניינם שירת הקודש של עם ישראל מראשיתה ועד ימינו אנו.

שורשים עמוקים לשירה העברית, תחילתה בספרים העתיקים, והמשכה בתפילה ובפיוט הקדום בארץ ישראל. מכאן היא התפתחה במרכזים השונים שקמו לעם ישראל בגלויות השונות. היא נחלקת לשתי מחלקות : שירת קודש ושירת חול. ההבחנה ביניהם אינה פשוטה, ובדרך כלל היא נקבעה לפי ייעודם. בעוד ששירת הקודש נועדה לטקסים דתיים, שירת החול רכשה לפני כאלף שנים תחום חדש,

כדי להבחין בין שניהם, שימש התפקיד הליטורגי של שירת הקודש את ייעודה. משום כך בית הכנסת- המוסד לענייני דת, שבו ביצעו את היצירות ליטורגיות שנועדו להשתלב בתפילה, שימש מעין `אבן בוחן` להבדלה בין שירת הקודש לבין שירת החול. נמצא, כי שירים שנאמרו בבית הכנסת, הוגדרו כשירי קודש והאחרים שירי חול.

לאור הבחנה זו, כל שירת הנשים, שמעצם בריאתה כשירת נשים, נאמרו מחוץ לבית הכנסת, הוגדרו כשירת חול.

במהלך מחקרי הרבים, ניצבה מולי השאלה, האם לכלול את הסוגה של שירת הנשים של יהודי ג`רבא, המכונה `גנא אלנביין` -`שירת הנביאים`, במחלקה של שירת הקודש או שמא במחלקה של שירת החול, `משכנן` של כל שירת הנשים, למרות שנשות הקהילה, מכנות ומגדירות אותה כשירת קודש לכל דבר ועניין.

לאחר שבחננו את השירה הנדונה, `שירת הנביאים` בכל הכלים המדעיים, מסקנתנו התבררה ששירה זו הינה שירת קודש, למרות שעד כה לא נמצאו לסוגה זו מקבילות.

הרצאתנו, תעסוק בהצגת הסוגה `שירת הנביאים` המובחנת ומוגדרת היטב, תציג את סוגיה ותכניה, תגדיר את גבולותיה, מעמדה בקרב הקהילה, אופייה, מאפייניה ותשתיותיה, ובה נדגים שיר אופייני אחד מהסוגה.