הצירוף הייחודי `דם בידיהן` מופיע רק בנבואת האחיות ביחזקאל (יח` כג, פסוקים 37, 45). באמצעות הצירוף `דם בידים` יוצר המחבר תמונה וויזואלית של ידים מגואלות בדם בדמיונו של הקורא, וכך הוא ממחיש באופן פיגורטיבי את אשמת האחריות במותם של חפים מפשע אותה הוא מיחס לאחיות.
אולם מהו הבסיס ללשון פיגורטיבית זו? ומהיכן היא צמחה? בהרצאתי אדון באופן סמנטי-מגדרי בלשון הצירוף `דם בידים`. ראשית, אפרוס את מקורותיו הסמנטיים של הצירוף החדש שמופיע ביחזקאל, זאת על מנת לחדד את משמעות הבנתו ותפקידו הספרותי בתוך הנבואה. הצירוף `דם בידים` מגיע מתוך שדה סמנטי המשייך ליד האנושית יכולות של פגיעה בזולת, כאשר יכולות אלו באות לכדי ביטוי גם בשימוש המיטונימי של השם `יד` כמכשיר פוגעני בעל כוח פעולה. לצורך כך אדון באופני השימוש השונים בשם `יד` בהקשר לפגיעות אלימות, ואנסה לשרטט את מעגלי המשמעויות הסמנטיים שניתנו לשם `יד`, החל מהוראתו המילולית-פיזית (כגון בצירוף `להכות ביד`) וכלה בהוראתו המיטונימית במשמעות של `מכשיר פוגעני` (כגון, `לשלוח יד`, `להיות יד בפלוני`).
לאחר הדיון הסמנטי אשקף את ההיבט המגדרי בהופעות שימושי השם `יד` בהוראתו המיטונימית כמכשיר פוגעני. בבחינת כלל הלשונות המשתמשות בשם `יד` בהוראתו כמכשיר פוגעני, הצירוף `דם בידיהן` הוא הצירוף היחיד שמייחס ליד הנשית יכולות פגיעה אלימה באופן ישיר. הבחנה מגדרית זו בולטת לנוכח עושר הצירופים המייחסים יכולת זו לידים גבריות וכלליות.
בכך, הדיון הסמנטי-מגדרי אודות הצירוף `דם בידים` ימחיש את חשיבות האינטרדספלינאריות במחקר הפילולוגי-סמנטי ובמחקר המגדרי, וידגים כיצד באמצעות שיתוף כלי המחקר השונים ניתן לשפוך אור ולחשוף טפח מהשקפות העולם של הקדמונים ודפוסי החברה והתרבות שהיו נהוגים בקהילתם.