Melody and Stillness in the Worlds of Uri Zvi Greenberg and Ayin Tur-Malka

אין תימה ששירה עמוקה ועשירה כשירתו של אורי צבי גרינברג, השאירה את חותמה לא רק על פני השירה העברית בכללה, אלא על שירתה של רעיתו – עין טור מלכא, בפרט. סיפרה החדש של המשוררת, בין בינותינו, שביימים אלה יצא לאור, נושא בחובו תימות, מראות וסימבוליקה מעולמו של בעלה, אך אלו נצרבות בכור ההיתוך האישי שלה.

לאור הקיטוב בין השִירוֹת, שילובן מפתיע. אצלו הסימפוניה גועשת. שירתו אקספרסיוניסטית, מורדת במקצב ובחרוז, טוריה ארוכים, והיא כנוצרת תחת אישו הלוהבת של הנפח. "אינני אלוף מיטת סדום", מעיד המשורר. ואילו השירה הנשית מעודנת, מינורית, "שתוקית". מצלוליה מהודקים (כ"צלילי צלילים צוללים") וחרישיים, שורותיה קצרות ומופנמות, לשונה הפיגורטיבית מתמקדת בסמלים כבאר, צפור, צידפה.

השאלה שבמוקד דברי היא באיזו מידה הניגודים בריתמוס, בטונאליות, בסמבוליות ובעמדה השירית נובעים מהבדלים בהעדפות ז`אנריות ואסתטיות, ובאיזו מידה הם עולים משוֹני באישיות, ברגישויות ובמבנה הנפשי של היוצרים. אתבונן בלשון המשוררת, היונקת מלשון המשורר שחייה שזורים בחייו אך מתבדלת ממנו. אשאף, נוכח המקרה הנדיר, למלא את החסר המחקרי בהיבטים שצויינו.

תימה מרכזית בשִירוֹתיהם עוסקת במקורות השיר הקדומים ובמהותו, ומעוצבת בפיגורות של מוסיקה וניגון ובהדממתם. נחשוף אצל אצ"ג מגמות הפוכות לאלה האקספרסיוניטיות, סמויות יותר, המעצבות דממה ומעמקים שתוקים, ונדגים מ"כנורות צוננים למגע"[i].

מִטור מלכא אתבונן בעיקר ב"הולדת המוסיקה". כיצד המצלולים חושפים היבטים רגשיים-נפשיים, וכיצד הטונאליות הלירית, האינטימית והכבושה, המנוגדת למרבית שירת בעלה, הולכת ומצטללת, ומשתלבת בהתבוננותה הבהירה והכואבת של המשוררת בחייה: "דיה לנפש צליל יחיד [...]/ הולך, נמוג / דיה לנפש לגווע [...] לשכון עדי עד בבית האדמה"

[i] "בספר הנחלים", אורי צבי גרינברג: כל כתביו, י"ב