The Tanḥuma: Old, Revised, and New Materials

יעקב אלבוים

הנושא: דרשות התנחומא – ישן מחודש וחדש

במדרשי התנחומא השונים אנו מוצאים שימוש בדרשות ידועות מן המדרש הקלאסי (כגון מבראשית רבה וויקרא רבה). לפעמים דרשות אלו מובאות כלשונן במקורותיו, לעיתים תוך עיבוד (רב או מועט) שלהן, ויש שאנו מוצאים חומרים שנראה שאין להם מקור קדום.

אני מתכוון לדון באופני הציטוט של החומרים הישנים, ב`תיפקוד` שלהם בתוך המארג המדרשי החדש פעמים שהם מובאים תוך שינוי סדר, בהעתקה להקשר אחר, וכדומה). עד כאן על `הישן`.

יש שמחברי הדרשה התנחומאית בוחרים שלא לצטט את ה`מקורות` בלשונם, אלא להביאם תוך ניסוח מחודש. טיבו של `המחודש` . סיבת ה`חידוש` ותכליתו גם הם ראויים להידון.

לא פעם אנו מוצאים דרשות הנראות כחדשות. יש לדון אם הן יצאו מתחת ידם של מחברי המדרש, או שהכלל שלא ראינו אינה ראיה ולהניח שבאו אליהם ממקורות שאינם ידועים לנו. אני מבקש להציע, שאין למנוע טוב מבעליו, ושיוצרי המדרש, ש`העזו` לשנות ממטבע שטבעו קודמיהם (הן משום סיגולם של כללי פואטיקה חדשים והן משום צורכי ההתאמה של הישן למציאויות אחרות) לא נרתעו מלהוסיף על מסורות רבותיהם גם מפרי רוחם. הנחת היסוד שכוחם של האחרונים פחות בכל מקרה מכוחם של הראשונים, שנוספת לה תפיסה של הגבלה מדעת של היוצר המאוחר, שלא לחרוג ולצאת מן הגבולות שגבלו ראשונים, מטשטשת את הראיה ומעלימה מיניה וביה את ממדי החידוש שיש ביצירה התנחומאית לגילוייה.