כיווני שינויים בשמות הפרטיים בימינו

בשפה העברית קיימת חלוקה ייחודית ואנומלית בשמות המוענקים לבני אדם ממין זכר או נקבה, והרכבם המורפולוגי משתנה מתקופה לתקופה. גם ההיבט הסמנטי-פרגמטי של השמות משתנה מדור לדור, וחשיפתו עשויה לשקף מסרים חברתיים מעניינים מבחינת התפיסה המגדרית.

היבטים לשוניים ותרבותיים שונים נידונו במחקרים על השמות הפרטיים בעברית (ראו למשל בירנבוים תשס"א; לנדמן תשע"ד; Rosenhouse 2002, 2013), אך לא תוארה בהם ההתפתחות המורפו-פרגמטית הקשורה למגדר, וזו מטרת המחקר הנוכחי, שבדק שמות המוצעים לבנים ולבנות באתרי אינטרנט.

בניגוד למה שהיה מקובל בלשון המקרא והמשנה, הכלל המסתמן בימינו הוא ששמות בעלי סיומת נקבית אינם משמשים לזכר, בעוד שמות בזכר משמשים גם לנקבה. יתרה מזו, רבים מן השמות הנהוגים בשנים האחרונות הם דו-מיניים, אך כולם בעלי צורה זכרית.

מבחינת חלקי הדיבר, רוב השמות הפרטיים הם שמות עצם. בצדם משמשים מעט שמות תואר, פעלים ושמות מורכבים. השימוש בהם מצביע על הבחנה מגדרית ברורה מן ההיבטים המורפולוגי, הסמנטי והפרגמטי. השמות הפרטיים השתנו מבחינות אלו במשך הזמן, וכיווני השינוי נראים ברורים למדי. ניתוח השמות המומלצים מעיד לא רק על ההעדפות בימינו אלא גם על הציפייה החברתית העומדת מאחורי השמות לזכר לעומת אלו לנקבה (Muchnik 2015, in press).