תעיותיו של "איש חדש" בארץ ב"תמול שלשום": עיון ודיון בין הדמות הבדויה לביוגרפית, על רקע ההווי הארצישראלי המתהווה.

כשאר אחינו אנשי גאולתנו בני העליה השניה הניח יצחק קומר את ארצו ואת מולדתו ואת עירו ועלה לארץ ישראל לבנות אותה מחורבנה ולהבנות ממנה". הרומן "תמול שלשום" מציג לקורא גיבור צעיר "יצחק קומר", העולה לארץ, עם ציפיות רבות, חדור מוטיבציה לעבוד את אדמת הקודש, ולהקים בה בית וזרע של קיימה.

אך לדאבונו, מבעד לדפי הספר ניבטת דמותו של "העולה האחר", קומר אינו נמנה על הפועלים החקלאים הסוציאליסטיים, אלא הוא וחבריו הינם בבת דמותם החיה של בעלי המקצועות החופשיים, סטודנטים, משכילים ומורים שהתיישבו בעיר דווקא ולא בכפר, רובם לאחר שנחלו אכזבה מלעבוד את עבודת האדמה, בשל היחס המזלזל אותו הפגינו כלפיהם אנשי היישוב והמושבות, וחוסר הצורך בעבודה עברית. ברומן "תמול שלשום", מצטיירים מוטיבים אוטוביוגרפים רבים, הן במישור הישיר והן במישור המטאפורי. כמו כן משמשת היצירה כמין תיעוד אומנותי, ופסיכולוגי מוחשי ביותר המשקף דמויות שהן למעשה מעין מודל של ראשית היישוב בארץ. הדמויות ברומן מבטאות את ההשקפות הלאומיות המוצקות ואת התפיסה היישובית המגובשת, והמתגבשות אליהן נחשף הקורא יחד עם הגיבור, ואף למד על שפתם הייחודית של אנשי היישוב בארץ כגון "השם איש חדש... שהוא שם לווי לבישגדא". (תמול שלשום, עמ` 53). כמו כן מתובל הרומן בסיפורים ומעשיות רבים אותם שמע מפי תושבי יפו של התקופה: לדוגמה סיפורו של "לייכטפוס- רגל מתוקה" הוא סיפור של אדם שעגנון ראה משתכר במסיבה, ולאחר מכן התיידד עימו.