התורה קובעת " על פי שניים עדים או שלשה עדים יקום דבר". הביטוי "דבר" משמש מקור לדרשת חכמים: "דבר ולא חצי דבר", דהיינו שעדותם של עדים צריכה להיות על דבר שלם. היקף תחולתה של דרשה זו, וייתכן שגם עצם קיומה נתונים במחלוקת בין התנאים. בהרצאה אבקש לבחון את תוכנה של הדרישה לדבר שלם, היקף תחולתה והשתלבותה בתפיסת העדות בכלל. אפתח תחילה בהצגת הדרשה והמקרים העיקריים בתלמוד בהם היא באה לידי ביטוי. בהמשך אנסה לנתח את משמעות ההלכה, היקפה וגבולותיה לאור המקרים בתלמוד – אלה שבהם העדות מוגדרת כדבר, ואחרים בהם הוגדרת העדות כחצי דבר. ראוי לציין כי איני מבקש לעמוד במאמר זה על עמדתם של התנאים בפני עצמה, אלא כפי שהוצגה על ידי חכמי האמוראים בתלמוד. לפי חכמי התלמוד דרשה זו של דבר ולא חצי דבר – עצם קיומה או תוכנה והיקף תחולתה - מצויים במחלוקת בין חכמים לרבי עקיבא, ובין השאר אעמוד על מחלוקת זו.