"How Our Consciences Ate Away at Us": When Zionist Emissaries in the DP Camps met the Repatriates from the USSR

הקבוצה הגדולה ביותר של יהודים פולנים שהגיעו למחנות העקורים בגרמניה ובאוסטריה לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה הפליטים ששנות המלחמה עברו עליהם בברית המועצות, ולא באזורי הכיבוש הנאצי. סבל, נדודים, רעב ומוות היו מנת חלקם, אולם הם לא באו במגע ישיר עם הגרמנים ועם פשעיהם. מצבם של פליטים אלו היה שונה מזה של ניצולי מחנות הריכוז והעבודה, והצטרפותם למחנות העקורים הייתה בגדר חידוש.

בהרצאה המוצעת אבקש לתאר את תהליכי השינוי שהתחוללו במחנות העקורים בגרמניה בעקבות הגעתם של למעלה מ-100,000 פליטים יהודים-פולנים, שהתרחשה במהלך שנת 1946, ובייחוד לאחר פוגרום קיילצה בראשית יולי. פליטים אלו יצרו אתגרים חדשים, והביאו לשינויים מהותיים ומרחיקי לכת בהתנהלות המחנות. שינויים אלה התבטאו בכל תחומי החיים: גודל האוכלוסייה והרכבה, התנאים החומריים במחנות, החינוך והתרבות, העבודה והתעסוקה.

ההבדלים והשינויים הללו לא נעלמו מעיניהם של שליחי גופי הסיוע השונים למחנות העקורים. בין היתר הם מתועדים היטב בדיווחיהם של הפעילים שנשלחו במסגרת "פלוגות הסעד", שהייתה המשלחת הרשמית של היישוב היהודי בארץ-ישראל. הפעילים הציוניים עשו מאמצים רבים כדי להושיט להם סיוע ולהיטיב את מצבם, ובד בבד זיהו את הפוטנציאל הטמון ברפטריאנטים לטובת המפעל הציוני. בהרצאה אתאר את השינויים באמצעות חליפת המכתבים ששלח חיים יחיל (הופמן), ראש המשלחת הארץ-ישראלית במחנות העקורים אל רעייתו שנותרה עם שני ילדיהם בתל אביב, לני יחיל, לימים היסטוריונית של תקופת השואה.