דמותו של רד"צ הופמן העולה מתוך יצירותיו שבכתב, כמי שמחזיק בשני עולמות: רוב יצירתו הינה ברוח חכמת ישראל ומאבקו ברפורמה; כאשר מנגד בולט בייחודו ספרו `מלמד להועיל`, המייצג מזיגה של רב מ`בית המדרש הישן` העוסק בהוויות אביי ורבא לצד התמודדות עם נסיבות התקופה - המאבק על צביונה של היהדות המסורתית מול ההתפתחויות המדעיות והשינוי התרבותי בגרמניה.
בעוד ספריו האחרים נועדו החוצה – לכלל הציבור המתמודד עם בעיות הזמן, הספר `מלמד להועיל` מופנה בעיקרו אל הבית פנימה: "לתועלת עצמי ולתועלת בני ותלמידי", כלשון המחבר בראש כתב היד. ההבדל בין החיבורים בא לידי ביטוי גם ביחסו של המחבר לחיבוריו: בעוד את חיבוריו האחרים ראה כמי שנכתבו לזמנם ולשעתם, ואינו בטוח בעתידם; את ספרו מלמד להועיל חזה כספר העתיד להשתמר "ויהיה לי לזכרון לדור אחרון".
לאחר פטירתו נעשה נסיון להוציא לאור את כתב היד כולו, אולם בסופו של דבר נלקטו ונדפסו ממנו בעיקר השאלות והתשובות ההלכתיות, כשחידושיו נותרו בכתב יד עד היום.
מכתב היד ידוע כיום רק על מחברת אחת ששרדה (מתוך ארבע), והיא המחברת הראשונה שנכתבה במשך כשמונה עשרה שנה (בין השנים תרנ"ב-תר"ע), הנמצאת כיום בידי צאצאיו.
עיון בכתב היד המקורי של `מלמד להועיל`, ושאר מקורות חיצוניים, מודפסים וכתובי יד, מאפשר להתחקות אחר מלאכת המחבר: מה ראה לנחוץ להעלות על הכתב, מהם המקורות שעמדו לרשותו ומידת הסמכות שרחש להן, יחסו לרבותיו וקשריו עם רבנים בגרמניה ומחוצה לה.
מתוך אלה מתגלה מעמדו של הרב הופמן כפוסק הלכה ומרחב השפעתו מבחינה גיאוגרפית וכרונולוגית.