The Midrashic Aesthetics in the Writings of Mendele Mocher Sforim

יצירתו של מנדלי זכתה החל מראשיתה להתייחסות ביקורתית נרחבת. דור דור ופרשניו חילצו מן הטקסט טעמים ועמדות ביחס לשאלות האסתטיות והאידיאולוגיות בנות הזמן. יחד עם זאת, רובד המקורות היהודיים, המשוקעים בתימות, במבנה, בסגנון, ובלשון של יצירתו כמעט לא נחקר, ולא במקרה: התנועה הציונית ביקשה ליצור חיץ בין הקודש לחול, וראתה במסורת, וודאי במסורות החז"ליות, גורם המנוגד לרוחה המהפכנית של הספרות החדשה.

היצירה של מנדלי מקיימת קשרים עמוקים עם המסורת הלמדנית היהודית, הן בשכבת המקורות האינטרטקסטואליים, והן באמצעיה הסגנוניים של יצירתו, ההופכים אותה גופא לסוג של מדרש. החל במבנה הפרגמנטרי, המשך בריבוי הקולות המנדלאי, וכלה בסכולסטיקה התלמודית – הקריאה ביצירתו של מנדלי מוכר ספרים מחייבת את הקורא להפוך לפרשן זוטא. האסתטיקה של חיבור מקורות נפרדים ויצירת משמעות חדשה, לא פעם בהתאם לצרכים המשתנים של הדרשן, היא אסתטיקה מדרשית, ומנדלי עושה בה שימוש מתוחכם: פארודי וחומל, קרוב ורחוק.

בהרצאה זו, כפי שנרמז מהשימוש בצמד המילים "אסתטיקה מדרשית", אעשה שימוש בכלים ובמקורות השאובים מחקר ה"ספרות העברית החדשה" ומחקר "ספרות חז"ל". מתודולוגיה כזו, המנסה לטשטש במעט את ההפרדה המקובלת במחקר בין שני התחומים, היא למעשה פעולה מדרשית - שילוב בין טקסטים ועמדות ממקורות שונים - וגם בשל כך היא מתאימה עבור ניסוח הפרקסיס המדרשי ביצירתו של מנדלי מוכר ספרים.