Minhag Ashkenaz, Talmudic Law, and the Talmudic Text

המפגש של קהילות אשכנז עם ההלכה התלמודית והטמעת הלכה זו אל המנהג האשכנזי נדון לא מעט במחקר. המחקר התמקד במקורות הגאו-פוליטיים של ההלכה האשכנזית הקדומה ובהשפעות תרבותיות עליה, ובאופן ההשפעה של הטקסט התלמודי שהגיע לאשכנז. רבים המניחים שהטקסט התלמודי נתפס כאחיד ולפיכך כבעל משקל שווה באחדותו, בניגוד לאופן בו נתפס התלמוד על ידי הרמב"ם למשל. המנהג האשכנזי נתפס לדעת ישראל תא-שמע, למשל, כמנהג קדום ולפיכך כבעל משקל הלכתי רב בעיני חכמי אשכנז, והוא שהיטה את הכף לקריאה האשכנזית של הטקסט התלמודי.

במאמרי אקבל את המפגש בין ההלכה האשכנזית הקדומה ובין ההלכה התלמודית כהלכות מנוגדות, אולם אציע באופן שונה את עמדת חכמי אשכנז, בעיקר מן המאה הי"ב ואילך. לדעתי הם היו נכונים להתנגשות עם ההלכה האשכנזית הקדומה. הם קראו את התלמוד קריאה ביקורתית, וכי ההלכה התלמודית כפי שהם הבינו, נבעה מקריאה ביקורתית זו, והם שאפו ליישמה. מאבקם לא היה עם הטקסט התלמודי אלא עם החברה האשכנזית המשכילה פחות, שהייתה אמונה על הלכה טרום תלמודית. במפגש בין ההלכה האשכנזית הקדומה ובין ההלכה התלמודית, חברו לא רק מתחים טקסטואליים כי אם מתחים חברתיים בין שכבות שונות בקהילה האשכנזית.

במאמרי אבחן מספר סוגיות שבהן יצאו חכמים נגד מנהג קיים. בין החכמים, ר` אלעזר ממיץ, הראבי"ה והמהר"ם מרוטנבורג.