בסוגיות תלמודיות רבות מובאת במהלכה של הסוגיה יצירה ספרותית. מוקדן של יצירות אלה הוא דילמה הלכתית, אולם הן אינן סיכום פסק דין גרדא, אלא יצירה ספרותית, על כל המשתמע מכך. בדרך כלל, במסגרת העיון והמחקר ההלכתיים לא ניתנת הדעת לסיפורים אלה. מה מגמתם? האם הם חלק מהשיח ההלכתי? ואולי יש להם גם משקל בהכרעה הפסיקתית?
בהרצאתי אתייחס לייחודם של סיפורים אלה בעולם ההלכתי-נורמטיבי. אבקש לטעון שסיפורים אלה משקפים רגשות, והתרחשויות אשר הם חלק בלתי נפרד מהאירוע ההלכתי, ומגמתם להביא את שקלולם של אלה בפסיקה ההלכתית. דברי יבקשו אפוא להצביע על הסוגה הספרותית כסוגה המבטאת את ההתרחשות ההלכתית אשר אמורה להיות חלק בלתי נפרד משיקול הדעת של ההכרעה ההלכתית. בכך, אתן את הדעת לחיוניותה של ההלכה שפועלת לא רק כמערכת נורמטיבית שהלכותיה חתוכות ומדויקות אלא היא כוללת בתוכה מודעות לנרטיביות ההתרחשותית, ורגישות להקשרים המשתנים של האירוע ההלכתי. אבקש להציג ייחודיות משפטית זו של ההלכה התלמודית בהקשר לסוגיית כיבוד ההורים, ואשאל האם היא נשמרה בהמשך התפתחותה של ההלכה.