נסים שמאמה (1873-1805) שימש בתפקיד מנהל האוצר בתוניסיה וכן בתפקיד "קאיד היהודים", כלומר האישיות העומדת בראשות העדה היהודית בתוניסיה ומייצגת אותה בפני השלטונות. הוא צבר עושר עצום, אולם בשנת 1864 נאלץ לעזוב את תוניסיה ועבר לחיות באירופה, תחילה בפריז ואחרי כן בליוורנו עד לפטירתו.
לאחר פטירתו של שמאמה התנהלה באיטליה מערכה משפטית ממושכת סביב הצוואה שהוא הותיר אחריו. המועורבים במערכה זו היו, בין השאר, שלטונות תוניסיה ובני משפחת שמאמה
הגורמים שהיו מעוניינים באי-קיום צוואת שמאמה ניסו לנצל, לשם קידום מטרתם, את העובדה שתוקפה ההלכתי היה מוטל בספק, ולכן הם עודדו את חיבורם של פסקי הלכה הפוסלים את הצוואה. מנגד, הגורמים שחפצו בקיום הצוואה דאגו שיחוברו פסקי הלכה נגדיים המכשירים אותה על אף הבעייתיות ההלכתית שלה. כפועל יוצא מכך התפתחה מחלוקת רבנית חובקת עולם סביב שאלת מעמדה ההלכתי של הצוואה.
במהלך ההרצאה נמסור פרטים על ההנחיות העיקריות שנכללו בצוואתו של שמאמה ונבהיר מדוע תוקפה ההלכתי מוטל היה בספק. נפרט את הטיעונים ההלכתיים העיקריים שהועלו בפסקים השונים, תוך ניסיון לעמוד על טיבם. ההרצאה לא תסתפק בפן ההלכתי בלבד אלא גם תאיר את פרשת המחלוקת ההלכתית סביב שאלת מעמדה של הצוואה מתוך גישה רב-תחומית. במסגרת זו יימסרו פרטים, על סמך המידע ההיסטורי המגוון שברשותנו, בנוגע למכלול הפעילויות שבוצעו "מאחורי הקלעים" במטרה לעודד את כתיבתם הקדחתנית של הפסקים ברחבי העולם היהודי דאז, ועל האליטות הרבניות שגילו מעורבות מיוחדת בפעילויות אלו והסיבות לכך.