Tragic Fulfilment: Genre, Desire, and Ideology in Dov Kimhi’s Beit Hefetz

שמו של דב קמחי (1889-1961) נפקד, לרוב, מן התיאור ההיסטוריוגרפי של הספרות העברית. על אף פועלו העשיר כסופר ומתרגם, הוקדשה ליצירתו הספרותית תשומת לב מועטה, ומעמדו נחשב משני ביחס לסופריה ה"מרכזיים" של העלייה השנייה. כתביו, ששאבו את טעמם האסתטי מן הסימבוליזם הריאליסטי של עגנון וראובני מכאן, מן האימפרסיוניזם של גנסין ומן והנטייה האנטי-ז`אנרית של ברנר מכאן, לא מצאו להם קהל קוראים אוהד, חרף "היענותם" לצווים הסגנוניים של הדור. בשנת 1951 – לאחר כעשור של שתיקה – רואה אור "בית חפץ", רומן שקמחי ראה בו שיא את יצירתיו. הרומן, המתחקה אחר קורותיה של משפחה מן הישוב הישן בירושלים של שנות העשרה, זכה לביקורות צוננות עם פרסומו.

פרסמו מחדש ב-1993 לא הביא לשינוי משמעותי במעמדו של קמחי; המבקרים המעטים שהקדישו תשומת לב לספר ראו ביצירה טקסט מיושן, הממודל על תבניות אירופיות "זרות". מבקריו - שראו ברומן טקסט מטולא וסנסציוני - התמקדו בתבנית העלילה המוצהרת של הרומן, החמיצו בכך את הפוטנציאל הביקורתי הגלום ביצירה זו, יצירה המאשררת ומתקפת את האידיאולוגיה הציונות, ובה בעת חושפת את היסודות הטראגיים והמלנכוליים הכרוכים במימושה.

בהרצאה זו אציע קריאה ברומן – פרשנות זו תנסה להתחקות אחר מערך היחסים שבין ז`אנר, אידיאולוגיה ותשוקה רומנטית בטקסט. קריאתי תבקש לחלץ מן היצירה שתי עלילות מנוגדות, המתכוננות באופן סימולטאני לאורך הטקסט: מן הצד האחד, עלילה קומית, המבוססת על זיקה פנים טקסטואלית בין הגשמה ציונית והגשמה רומנטית, מנגד – עלילה טראגית, החותרת תחת אידיאלים אלה, ומקעקעת את האמירה הפוליטית הגלומה בה ביחס לציונות. ההיענות הפרשנית לקודים הז`אנריים שהרומן עצמו מנסח תחשוף את החתרנות האידיאולוגית של הטקסט, חתרנות שנעלמה מעיני קוראיו ומבקריו של קמחי.