אחת הסוגיות המרכזיות שבהן עוסק מחקר ספרות חז"ל הנו היבטי העריכה של היצירות השונות, מתוך ההנחה שלדרך העריכה של החיבור ישנה חשיבות רבה בהבנת מבנה הסוגיה והמגמות המסתמנות מדרך עיצובה הסופי. עם זאת, מלאכת הניתוח של היבטי עריכה סובלת מכמה קשיים בולטים, ונציין לשני קשיים מרכזיים. ראשית, העוסקים בהיבטי עריכה לא השאירו לנו תיעוד לחומרים השונים שהיו לפניהם, ולשיקולים שהיו להם בהכנסת חלקם ובדחיית של האחרים. מהצד השני, הפעילות הרבה במשך הדורות בלימוד ספרות חז"ל ובמסירתה טשטשה את סממני העריכה, והקשתה עוד יותר את המאמץ להבחין בין העריכה, או שלבי העריכה של כל חיבור. באשר לתלמוד ירושלמי, ספרות המחקר הנה מצומצמת למדי, ומסתכמת בעיקר בהערות אקראיות של חוקרים על היבטים שונים של עריכה שבהם נתקלו במהלך מחקריהם. גם ספרו של שאול ליברמן `תלמודה של קיסרין` עוסק בעיקר באבחנה הקיימת בין עריכת מסכת נזיקין ובין עריכת שאר מסכתות הירושלמי, אך אינו עוסק בפירוט במאפייניהן של שתי עריכות אלה. יתירה מזו, שיטות העריכה של התלמוד הבבלי בקרב לומדים ואף בקרב חוקרים כאידאליות, ומכאן ששיטות העריכה שננקטו בירושלמי נתפסו כלקויות. לכך יש להוסיף את מיעוט עדי הנוסח של התלמוד הירושלמי, אשר מצמצם את האפשרות להסתייע בשינויי נוסח בכדי לעמוד על היבטים של עריכה בתלמוד זה. בהרצאה זו נבקש להציג היבט אחד של סוגיות בירושלמי במסכת ברכות שבהן בא לידי ביטוי של עריכה, ונכנה סוגיות אלה כ`סוגיות של פרקים`. בסוגיות אלה מצרף העורך מספר מקורות העומדים כל אחד בפני עצמו, מעבד את לשונן, ומבקש בכך להציג ללומד הסוגיה מסר מסוים העולה לשיטתו מכלל חלקיה של הסוגיה.
